איגרת מאברהם בן יג'ו, בפוסטאט, אל אחיו יוסף במאזרה שבסיציליה. מתוארך לספטמבר 1153 לפי גויטיין, או 1152 לפי פרידמן. נראה כי הקשר הישיר בין בן יג'ו ובין אחיו יוסף נותק לתקופה מסוימת, וכעת הוא מבקש לחדשו — ולא במנותק מכך, להציע נישואי ילדיהם זה לזה. (1) בן יג'ו מספר ששמע שליוסף שלושה בנים, ובקטע נוגע ללב במיוחד הוא מסביר שלו עצמו היו שני בנים בהודו (רכים? נעימים? "כשריגי בושם ריחני"), ושניהם מתו בילדותם. (2) לאחר מכן פונה בן יג'ו לעניין בתו: אף שח'לף בן בנדאר, הסוחר האמיד מעדן, ביקש שבנו יישא אותה, העדיף בן יג'ו להשיאה לבן דודה סרור — שלא היה אמיד, ושהיה פליט מאפריקיה למאזרה. אומר בן יג'ו: "בן אחי ראוי (לה) יותר מזרים". גויטיין נהג לצטט שורה זו לתמיכה בהעדפה של נישואין בתוך המשפחה ונישואי בני דודים, אך קרקובסקי משכנעת (Coming of Age, 218–21) שהמצב כאן ספציפי מכדי להכליל: דומה שבן יג'ו רצה להשתמש בנישואי בני דודים "לא כדי לאשש ולהקצין נאמנויות חברתיות קיימות, אלא כדי לייצר קשר חדש במהותו בין קרובי משפחה רחוקים חברתית" (221). אולם המניע המפורש של בן יג'ו שונה: הוא אומר שהוא רוצה שחתנו לעתיד יהיה "למוד תורה" (r12), ושמע גם מאחיהם השני, מבשר, וגם מן הסוחרים הסיציליים בעדן ובפוסטאט שסרור עונה על ההגדרה. (3) היחסים הסבוכים בין שני האחים — במובנים מסוימים דינמיקה קלאסית של אח בכור ואח צעיר — מתגלים בבירור כשבן יג'ו נע בין קסם, אולי כדי להמתיק את הצעת השידוך, לבין נזיפה באחיו. הוא מסביר ששלח לו תערובת של פלפל וזנגביל, אך מיד גוער בו על שאיבד משלוח פלפל קודם "מחוסר יכולת" (בעג'זך, r31); הוא מבקש מאחיו לא רק להשיב לו במכתב, אלא מוסיף בחוצפה שישלח את סרור לפוסטאט עם המכתבים; ולבסוף מסביר שאלמלא יציאת האוניות מערבה עם רוחות ה"צליביה" (סוף ספטמבר, על שם חג הצלב הקופטי ב-26–27 בספטמבר), היה שולח לו ולבניו מתנות נוספות. (4) בהמשך הוא מתלונן על אחיהם השלישי, שאינו יוצלח, מבשר, ומתאר אותו כ"עצל" ו"קשה לב", ומטיל עליו את האחריות להפסדים הכספיים שלו. (5) ואז מגיעה שרשרת הדרישות בשלום הרגילה: לשני (מחוק) שלושת בניך, לאמם, לאחותם ברכה, לילדיה, לבעלה מרואן, לילדיהם שוב; לברהון בן חסון בן עטיה — שאינו מוכר ממקום אחר — הקשור לאחותו (האחרת?) של בן יג'ו; ולר' משה "החזן הגדול". לעניין תאריך המכתב: גויטיין מתארך את המסמך לספטמבר 1153 מפני שהמכתב נכתב ממצרים, וגויטיין סבור שבן יג'ו נסע מעדן לקהיר באביב או בקיץ 1153, בעוד האזכור של רוחות ה"צליביה" מעיד שהמכתב נכתב בספטמבר — ומכאן ספטמבר 1153. פרידמן, לעומתו, סבור שבן יג'ו הגיע למצרים ב-1152, ואכן, ב-r22 מסביר בן יג'ו שבתו הייתה מאורסת לבנו של ח'לף בן בנדאר בעדן שלוש שנים, בעוד ידוע לנו ממסמך אחר שהם הגיעו לעדן בסתיו 1149.
תרגום לעברית
בש רח
מכתבי אליך, אחי ואדוני היקר, הנכ[בד ...]
יאריך אלוהים בחייך וישמרך ויגן עליך, ויקרב אלוהים את מפגשנו
במיטב הנסיבות ובמימוש התקוות המאושרות, בחסדו וברוב טובו, כי הוא
על כל דבר יכול. הריני מודיעך כי כתבתי
לכם מספר מכתבים, אשר הגיעו לידי מבשׂר, והוא לא טרח
להעבירם אליכם. ואחר כך הגיע לעדן, וטרחתי עמו
מעל ליכולתי, ומצאני מיד לאחר אסון {או: ומצאתי שהכנסתי עצמי לצרה}.
וסיפור התנהלותי עמו יארך מלפרטו. ועתה, אחי, כבר הואיל
האל יתעלה וגזר את שלומי, והגעתי בשלום לפֻסטאט —
ידו לה' חסדו — וכבר הגיע לאוזני כי [נולדו לך שלושה בנים, הבכור]
והוא בעל תורה, ושני בנים אחרים, ו[...]
מאה דינרים ונותרתי אמיד [... וכבר נולדו לי]
שני ילדים כענפי הריח'אן (בזיליקום) [...]
ומת הבכור בעדן [...]
ואין לי מילים לתאר אותו [...]
ונשארה לי בת, אחותם, כ[מו ... היא תקבל]
את כל ממוני. ועתה באלוהים אלוה[ים, כשיגיע מכתבי,]
שלח את בנך ה[בכור ...]
כדי שנשמח בה ובו ונשיא[ אותם ...]
בעדן השיך' //ח'לף// בן בנדאר [ביקשה] לבנו, והיא שהתה א[צלם]
שלוש שנים בביתם. וביטלתי עמו את השידוך כאשר שמעתי
על בנך סרור, ואמרתי: בן אחי ראוי לה יותר
מן הזרים. וכאשר הבאתי אותה למצרים, ביקשוה ממני
אנשים רבים. וכבר כתבתי לך והודעתיך זאת, ופחות
מכך אף הוא די. וכבר שלחתי בידי סלימאן
בן צטרון שׂכ'ארה (שק) הנקראת צֻרה, ובתוכה פלפל
וזנגביל מעורבים, ומשקלה במדויק קנטאר וט"ו רטל,
הלוואי שהאל יגזור את שלומה ותגיע לידך, ואל
תעשה בה כפי שעשית בפלפל אשר שלחתי
לך ואיבדתו מחמת חוסר יכולתך. ומכתביך אליי יגיעו
אל פֻסטאט, אם ירצה השם, ובנך סרור יהיה
נושא המכתבים. ולולא הזמן הזה הוא זמן הפלגת
הצַליבִּיה (רוחות עונתיות), הייתי שולח דברים רבים לך
ולבניך. וסלימאן ואברהם יודיעוך את מצבי ואת מה שאני שרוי בו מטרחה
שוליים ימניים של צד א
הלב.
ואשר ל־
מבשר —
אינו
הוא
איש,
אלא
עצלן
קשה
הלב.
וכבר
שילמתי
לו
מה ש־
מספיק
ל־
חובו,
ועל אף
שאני
לא
השארתי
את האסון (גֹאיחה)
אשר —
ובאמת
האותיות
האלה —
אבדו
לי
אלף
דינ'
וארבעי[ם]
דינ',
ויצא
ממני
הפסד
שוליים ימניים של צד א
בהגיעי אל
פֻסטאט,
שש מאות
דינרים.
צד ב
וקבל לעצמך הנכבדה את מיטב השלום, ול[[שני]] לשלושת בניך —
שמרם האל — מיטב השלום, ואמם אשר עמך זוכה ממני
במיטב השלום. וכבר כתבתי מכתב יחד עם מכתב זה אל אחותי
ברכה, היקרה עלי, אליה ואל ילדיה. אנא דאג שיגיע אליה,
ומסור לה בשמי את מיטב השלום, ולבעלה מרואן — מיטב השלום,
ולילדי אחותי שלום רב. ואם השיך' ברהון בן
חסון בן עטיה נמצא בארץ, מסור לו שלום בשמי ונחמהו בשמי על שאירע
לו, על היקר עלי. השנה הגיע אליי לעדן מכתב מאחותי
בכתב ידו. וכן רֹ משה החזן הגדול זוכה בשלום מיוחד. ואני, אחי, אינני חדל
מלכבד אתכם ומלשלוח לכם את מה שאני שולח לפקידתכם. סלחו לי בזאת
השנה, כי הפסדתי מראש ממוני 300 מתקאלים. ושלום לך ולבניך ולביתיך
אתה שלום וביתך שלום וגמֹ
צד ב — כתובת
יגיע אל האח הנאלח אשר הובא באש
ובפח והוא עודנו לח יוסף בר פרחיה נֹעֹ
הידוע כבן סרור בן יג'ו אלמהדוי, אמונה //אומן//
השוכן במאזר, [שמרה] האל
אחיו בן אמו
הנכסף לראותו
אברהם בר פרחיה נֹעֹ
בן יג'ו
ישע יקרב
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein and Mordechai Akiva Friedman, India traders of the middle ages : documents from the Cairo Geniza : India book (Leiden and Boston: Brill, 2008), vol. 3., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.