מכתב בכתב ידו של יהושע בן הרמב״ם (נפטר 1355), או לפחות באותה יד ככתב היד השני המיוחס לו

תיאור

מכתב בכתב ידו של יהושע בן הרמב״ם (נפטר 1355), או לפחות באותה יד ככתב היד השני המיוחס לו, שגויטיין זיהה כאוטוגרף היחיד הידוע של יהושע. שני המכתבים ממוענים לשיח׳ אלמהד׳ב. ביהודית-ערבית. תיארוך: בסביבות 1334 לספירה, שכן שניהם עוסקים כפי הנראה באותה פרשה. השולח מפציר בנמען לשוב, ומנסה לשכנעו על ידי הזכרת מעשי הצדקה שלו, הגעגועים של הקהילה היהודית שנותרה בלעדיו, והחשש שאם המצב יימשך – ילדיו יכירו אותו רק דרך מעשי הצדקה הללו (שורות 8–11). "קום! התעורר! וזכה בעולם הבא... כי כל עוד זה נמשך, נחלשתי מאוד. בכל שעה אני תוהה אם חולשתי תגבר. [אם תשוב,] לא יהיה לך צער בלב שלא ראיתני ושלא התפללתי עליך לפני מותי. איני מפקפק באהבתך אלי, כשם שאסור לך לפקפק באהבתי המתמדת אליך. גם אם השתנית בעקבות הפרידה הממושכת ונעדרת ממראה עיני, גם לבי נעדר" (שורות 17–23). ממשיך בהרהורים רהוטים על הפכפכות הגורל (המכונה בשורה 2 "הגלגל" – אלדולאב) ועל אי-הקביעות של העולם. הוא נושא דרשה מאולתרת: "העולם (אלדניא) גמור/כלה (? מפרוע׳ מנהא): אושרו סופי (פאניה), התקדמותו היא נסיגה (אקבאלהא אדבאר), הוא בוגד במי שבוטח בו, משפיל את מי ששמח בו, אינו נותן דבר מבלי לקחתו בחזרה, ואינו משמח נשמה מבלי לצער אותה – אין לבטוח בו. התועלת היחידה היא בעבודת העבד את האמת, ביראתו ממנו, בקיום חוקיו, בבקשת רחמיו, ובקיום מצוותיו... זהו האוצר שאינו נשחת והאושר שלעולם אינו כלה...". הוא מביע אחר כך את הזדהותו על הפרידה שאירעה לאחרונה בין הנמען לבין "אחיו" עבד אלעזיז. בעבר השניים היו קרובים ביותר, ונראה כי היה ביניהם ריב. "הרופאים" (אלחכמאא׳) התייסרו בשומעם ש"אחיהם" (עבד אלעזיז?) הוא זה שנשא באשמה. המכתב מסתיים במילים: "אף אחד אינו אוהב את הרוע מלבד כל אדם חסר תבונה ודת, והשלום הוא מקור החיים, והקיום נבנה ומתקיים אך ורק בזכות השלום, יברך אלוהים את אומתו בשלום". צדו השני של הקטע נעשה בו שימוש חוזר עבור התפסיר של רב סעדיה גאון לתהלים קי״ג:ד'–קט״ז:ו' (בקטע העליון) ולתהלים קט״ז:ז'–קי״ח:ב' (בקטע התחתון). הזיהוי והחיבור בין הקטעים נעשו בידי אלן אלבאום.