Bodl. MS heb. a 3/12 + T-S 24.39

תיאור

מכתב בכתב ידו של יהושע בן הנגיד (נפטר 1355), או למצער בידי אותו אדם שכתב את PER H 129, שגויטיין זיהה כחתימת היד היחידה הידועה של יהושע. שני המכתבים מופנים אל אלשיח' אלמהד'ב. בערבית-יהודית. תיארוך: בערך 1334 לסה"נ, שכן נראה ששניהם קשורים לאותה פרשה. הכותב מפציר בנמען לשוב, ופונה אליו בהזכירו את מעשי הצדקה שלו; כיצד הקהילה היהודית התרוקנה מנוכחותו; וכיצד אם יימשך המצב הזה, ילדיו יכירוהו רק דרך אותם מעשי צדקה (שורות 8–11). "קום! התעורר! וזכֵה בעולם הבא... שכן כל עוד זה נמשך, נחלשתי מאוד. בכל שעה אני תוהה אם חולשתי תגבר. [אם תשוב,] לא יהיה צער בלבך על שלא ראיתני ושלא התפללתי עליך לפני מותי. אינני מטיל ספק באהבתך אליי, כשם שאסור לך להטיל ספק באהבתי הנמשכת אליך. גם אם השתנית בעקבות הפרידה במשך כל הזמן הזה, ונעדרת ממראה עיניי, גם לבי נעדר" (שורות 17–23). הוא ממשיך בהרהורים מליציים על הפכפכותו של הגורל (המכונה בשורה 2 "גלגל המים", אלדּוּלאב) ועל אפסות העולם. הוא נושא דרשה אלתורית: "העולם (אלדניא) גמור/כָּלה (? מפרוּג' מנהא): אושרו סופי (פאניה), התקדמותו היא נסיגה (אקבאלהא אדבאר), הוא בוגד במי שבוטח בו, משפיל את מי ששמח בו, אינו נותן דבר אלא כדי לקחתו, ואינו משמח שום נפש אלא כדי להעציבה — אי אפשר לבטוח בו. התועלת היחידה היא בעבודת העבד את האמת (מועאמלה = עבודה), ביראתו ממנו, בקיום תורתו, בבקשת רחמיו וקיום מצוותיו... זהו האוצר שאינו מתכלה והאושר שאינו אובד לעולם...". לאחר מכן הוא מביע את השתתפותו בצערו על הפירוד שאירע לאחרונה בין הנמען לבין "אחיו" עבד אלעזיז. בעבר השניים היו קרובים מאוד, ונראה שהתקוטטו. "הרופאים" (אלחכמאא') הצטערו כששמעו ש"אחיהם" (עבד אלעזיז?) הוא האשם. המכתב מסתיים במילים: "אין אוהב את הרע אלא כל מי שחסר שכל ודת, והשלום הוא מקור החיים, והקיום נבנה אך ורק בזכות השלום, יברך אלוהים את עמו בשלום". בצדו האחורי נעשה שימוש חוזר עבור התפסיר של רב סעדיה לתהלים קי"ג:ד'–קט"ז:ו' (קטע עליון) ולתהלים קט"ז:ז'–קי"ח:ב' (קטע תחתון). הזיהוי והחיבור בין הקטעים: אלן אלבאום.

Princeton Geniza Project description: Letter in the hand of Yehoshuaʿ Maimonides (d. 1355), or at least by the same person as PER H 129 (PGPID 9391), which Goitein identified as Yehoshuaʿ's only known autograph. Both are addressed to al-Shaykh al-Muhadhdhab. In Judaeo-Arabic. Dating: ca. 1334 CE, as both seem to relate to the same affair. The sender is urging the addressee to return by appealing to his charitable deeds; how the Jewish community has been bereft of his presence; and how at this rate, his children will only know him through those charitable deeds (ll. 8–11). "Get up! Rise! And earn the World to Come. . . for as long as this continues, I have become very weak. Every hour I wonder if my weakness will increase. [If you return,] you will not have grief in your heart that you did not see me and that I did not pray for you before my death. I do not doubt in your love for me, as you must not doubt in my lasting love for you. Even if you have changed with the separation for all this time, and have been absent from my sight, my heart too has been absent" (ll. 17–23). Continues with eloquent meditations on the fickleness of fate (referred to in l. 2 as the "waterwheel" (al-dūlāb)) and on the impermanence of the world. He delivers an impromptu sermon: "The world (al-dunyā) is settled/exhausted (? mafrūgh minhā): its happiness is finite (fāniya), its advancement is regression (iqbāluhā idbār), it is a traitor to the one who trusts in it, it humiliates the one who rejoices in it, it gives nothing but that it takes it away, and delights no soul but that it saddens it—it cannot be trusted. The only benefit is in the slave's service (Ar. muʿāmala = Heb. ʿavoda) of the Truth and fearing Him and carrying out His law and seeking His mercy and fulfilling His commandments... this is the treasure that does not decay and the happiness that never perishes...." He then offers his sympathy for the recent separation between the addressee and his 'brother' ʿAbd al-ʿAzīz. Previously the two were very close, and it seems they have had a fight. 'The physicians' (al-ḥukamāʾ) were pained when they heard that 'their brother' (ʿAbd al-ʿAzīz?) was the one at fault. The letter concludes, "Nobody loves evil except every person bereft of intellect and religion, and peace is the wellspring of life, and existence is/was built up only through peace, may God bless His nation with peace." Reused on the back for Saʿadya's tafsīr for Psalms 113:4–116:6 (upper fragment) and Psalms 116:7–118:2 (lower fragment). (Information in part from CUDL and Neubauer-Cowley Catalog.) Identification and join: Alan Elbaum.