מכתב מיהודה המלמד בן אלעמאני, מאלכסנדריה, אל ר' אברהם בן הרמב"ם בפוסטאט

תיאור

מכתב מיהודה המלמד בן אלעמאני, מאלכסנדריה, אל ר' אברהם בן הרמב"ם בפוסטאט. התאריך: אדר א'תקכ"ח למניין השטרות, שהוא 1217 לספירה. יהודה מקדיש את עיקר המכתב (שו' 17 בפנים עד שו' 19 בגב) לתיאור מפורט של יישוב הסכסוך במשפחת אלעמאני בינו לבין דודו, ר' צדוק הדיין, ומייחס לר' אברהם את הקרדיט על יישובו. הוא מתאר את מעמד ה"צולחה" שבו כל בני המשפחה שתו איש לחיי רעהו. יהודה ממשיך (שו' 19–31 בגב) בדברי שבח לר' אברהם: אנשי אלכסנדריה מתפללים וצמים כדי שהאל יסלק את המגפה שפגעה באוכלוסיית פוסטאט, ובמיוחד כדי שיגן על ר' אברהם עצמו. אחר כך מדגיש יהודה בלשון של ענווה (שו' 31–49 בגב) שכל ענייני הקהילה מוטלים על כתפיו לבדו, שכן דודו שותה יין כל היום. מזגו של יהודה אינו סובל יין — והוא מצטט את משלי כ' א' ("וכל שוגה בו לא יחכם") — ואינו שותה יותר מרביעית הכוס במושב אחד, ובוודאי שאינו משתכר לעולם. הוא מסביר (בשולי הגב) שעמיתו של ר' אברהם, אבו נצר הרופא, עודד אותו לכתוב את המכתב הזה, אף שחלק מבני חוגו לעגו לו על כך. המכתב נחתם בשולים העליונים של הפנים בדברי שבח לר' אברהם. מוזכר גם פקיה בשם אבן פארס. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסי הרישום של פרנקל וגויטיין.)