T-S Ar.39.471

תיאור

מכתב בטורקית עות'מאנית הממוען לפקיד מטעם השלטון, בעניין רבי שיצא למסע לירושלים. המכתב מתוארך ל-20 בצפר 1024 להג'רה (21 במרץ 1615), ובלוח העברי – 20 באדר ב' ה'שע"ה, סמוך לסוף החודש שלפני ניסן, חודש חג הפסח. סביר אפוא להניח כי שמואל (Şemvāl) – הרב הנזכר במכתב, המכונה בטורקית עות'מאנית "ḫāḫām" – ביקש לבלות את חג הפסח בירושלים, כמנהג היהודים מרחבי האימפריה העות'מאנית ומעבר לה שנהרו לעיר מדי שנה. על פי דברי המהדירה ג'יין הת'אוויי בהקדמה למהדורתה, המסמך קרוע ומקומט מאוד, והמכתב כתוב בטורקית עות'מאנית מליצית ופרחונית. במצבו הנוכחי הוא מספק מידע מועט בלבד על אותו רבי, פרט לשמו הפרטי – שמואל. ייתכן שהשתייך לאחת מקהילות יהודי קהיר. שמואל ככל הנראה נשא את המכתב עמו במהלך מסעו, ובכך עשוי להיות מוסבר מדוע נותר בשורה הראשונה מקום ריק לשמו ולתפקידו של הפקיד הנמען. ייתכן ששם זה ותוארו נכתבו בעבר מעל לשורה, כמנהג הרווח במכתבים מסוג זה, ולא שרדו, שכן השוליים העליונים של המכתב נושאים סימני קריעה. לחלופין, ייתכן שהשארת המקום ריק הייתה מכוונת, כדי לאפשר לשמואל למלא בעצמו – או לבקש שימולא – שמו של כל פקיד שיפנה אליו לסיוע בכל אתר ואתר לאורך הדרך. המכתב מבקש מהפקיד להבטיח את שלומו של שמואל לאורך מסלולו, תוך שבחים מופלגים אך שגרתיים-משהו לנמען, וקריאה לרחמיו. בשורה החמישית מכונה הפקיד "ṣāḥib-i devlet" (תרתי משמע, "בעל המזל" או "בעל המדינה") – תואר כבוד שיוחד בדרך כלל לווזיר הגדול ולמושלי המחוזות. לאור זאת, ייתכן שהנמענים המיועדים היו מושלי המחוזות שלאורך הדרך היבשתית בין קהיר לירושלים. אפשר אפוא ששמואל נשא עמו עותקים אחדים של המכתב, וייתכן שהעותק שהגיע לגניזה הוא דווקא זה שלא עשה בו שימוש – הסבר אפשרי נוסף להעדר ציון שמו ותפקידו של הנמען.

Princeton Geniza Project description: Letter in Ottoman Turkish to a state official regarding a rabbi's travels to Jerusalem. Dated: 20 Safar 1024 AH (21 March 1615 CE). In the introduction to her edition, Jane Hathaway notes: "This badly torn and creased document is a letter, composed in very florid Ottoman Turkish, to an Ottoman official regarding a rabbi (Ottoman Turkish, ḫāḫām) who is travelling to Jerusalem. The document in its present state provides little information about this rabbi, apart from his given name, Samuel (Şemvāl). He may have belonged to one of Cairo’s Jewish communities. The letter is dated 20 Ṣafar 1024 AH/21 March 1615 CE, which corresponds to 20 Adar II 5375 in the Hebrew calendar—i.e., late in the month preceding Nisan, when Passover falls. Thus Samuel was probably hoping to spend Passover in Jerusalem, as Jews from throughout the Ottoman Empire and beyond did each year.... Samuel probably carried this letter with him on his journey. This may explain why the space in line 1 for the official’s name and position are left blank, although it is possible they were written in above the line, as was common in this type of letter, and have not survived, since the letter’s top margin shows signs of tearing. Perhaps, however, the blank space was deliberate, allowing Samuel to insert the name, or to have the name inserted, of whatever official he might ask for aid in any locality en route. The letter asks the official to guarantee Samuel’s security along his route, lauding the addressee effusively, if rather formulaically, and appealing to his compassion. In line 5, the official is called ṣāḥib-i devlet (literally, ‘possessor of fortune’), which was usually an honorific applied to the grand vizier and provincial governors (see Ch. 2, Doc. 1, recto ll. 8, 10) [PGPID 20707]. Thus the intended recipient(s) may be the governors of districts along the overland route between Cairo and Jerusalem. Samuel may therefore have carried several copies of this letter, and the one that found its way to the Genizah may be one that he did not use. This could explain why the name and position of the recipient are not indicated." (Hathaway, Ottoman-Era Documents from the Cairo Genizah, 303-304)