מכתב בטורקית עות'מאנית לפקיד ממשל בנוגע למסעו של רב לירושלים

תיאור

מכתב בטורקית עות'מאנית לפקיד ממשל בנוגע למסעו של רב לירושלים. מתוארך: 20 בספר 1024 להג'רה (21 במרץ 1615), התואם ל-20 באדר ב' ה'שע"ה בלוח העברי — סוף החודש שלפני ניסן, חודש הפסח. במבוא למהדורתה מציינת ג'יין הת'אווי כי המסמך, שמצבו ירוד — קרוע וקמוט מאוד — הוא מכתב הכתוב בטורקית עות'מאנית מליצית ומעוטרת ביותר, המופנה לפקיד עות'מאני בעניין רב (בטורקית עות'מאנית: ḫāḫām) העושה דרכו לירושלים. במצבו הנוכחי המסמך מוסר מעט מאוד מידע על אודות הרב, מלבד שמו הפרטי — שמואל (Şemvāl). ייתכן שהשתייך לאחת מקהילות היהודים של קהיר. לפי הת'אווי, שמואל קיווה קרוב לוודאי להעביר את חג הפסח בירושלים, כמנהג יהודים מרחבי האימפריה העות'מאנית ואף מחוצה לה מדי שנה בשנה. הת'אווי משערת ששמואל נשא עמו את המכתב במסעו. הדבר עשוי להסביר מדוע הרווח שבשורה 1, המיועד לשם הפקיד ולתוארו, נותר ריק — אף שייתכן כי אלו נכתבו מעל לשורה, כמקובל במכתבים מסוג זה, ולא שרדו, שכן השוליים העליונים של המכתב נושאים סימני קריעה. מכל מקום, ייתכן שהרווח הושאר ריק במכוון, כדי לאפשר לשמואל להוסיף בעצמו — או לגרום שיוסיפו — את שמו של כל פקיד שממנו יבקש סיוע בכל מקום שיעבור בו בדרכו. המכתב מבקש מן הפקיד להבטיח את ביטחונו של שמואל לאורך מסלולו, ומרעיף על הנמען שבחים בשפע — אם כי בנוסחים שגורים למדי — ופונה אל חמלתו. בשורה 5 מכונה הפקיד ṣāḥib-i devlet ("בעל המזל" כפשוטו) — תואר כבוד שנועד בדרך כלל לווזיר הגדול ולמושלי הפרובינציות. משום כך ייתכן שהנמענים המיועדים היו מושלי המחוזות שלאורך דרך היבשה בין קהיר לירושלים. אם כך, ייתכן ששמואל נשא עמו מספר עותקים של המכתב, והעותק שנקלע אל הגניזה הוא אחד מאלה שלא נעשה בהם שימוש — הסבר אפשרי נוסף לכך ששם הנמען ותוארו אינם מצוינים.