מכתב מאבו אלביאן, כנראה אל אביו או אל זקן נכבד

תיאור

מכתב מאבו אלביאן, כנראה אל אביו או אל זקן נכבד. כתוב ביהודית-ערבית, ובכתובת בכתב ערבי. האב נושא את התואר "ריאיס" (בכתובת). הריאיס אבו אלביאן נזכר בשורות 6–7 וייתכן שהוא זהה לשולח עצמו, מה שיעיד על כך שסופר כותב מטעמו. המכתב ארוך מאוד ומזכיר עניינים משפחתיים ומסחריים רבים. סת אהתמאם עודנה במצב שהותירהּ הנמען בעת עזיבתו: שבוע חולה ושבוע בריאה. אישה אחרת ("סתּנא") סבלה זמן קצר מקוליק (קולנג'). אבו אלרצ'א עודנו "באותו מצב" (כנראה חולה). אישה המכונה צאחבת אלדאר שלחה לו 30 דרהם עבור שבועיים ומעט שמן זית, ואחר כך שילמה שוב עבור שבועיים נוספים (המשפט אינו ברור לחלוטין). אבו אלמפצ'ל עוסק בעניינו (מתצרף פי נפסה) באותו האופן שנהג בו קודם. אנשי דמיאט ותנּיס דרשו כפי הנראה בתוקף את נוכחות הנמען — השולח מנסה להניאו מכך ושואל אם ראוי לו לייגע את עצמו בלילות של חגים ושבתות רק כדי לרצות אחרים ולהחליא את עצמו. אך אבו אלמעאלי אבן אלקסקאס בא ודיווח שהופעת הנמען בתנּיס ובדמיאט הצליחה מאוד. יש התייחסויות חוזרות ונשנות למשרתו ועבדו (עבד, ח'אדם) של הנמען, אבו אלחסין. כאשר הגיע מכתבו של הנמען בעניין השגת שובר קבלה (וצול), הלך אבו אלחסין אל בנו של צאחב אלדיואן, מסר לו את הרוקעה, וקיבל את השובר, "ואחר כך ניתן אותו לצ'אמן של הרובע". השולח שילם 8 ו-2/3 דינרים לאבו נצר הכהן באותו יום. בהמשך מגיעים דיווחים מפורטים וארוכים על עסקאות מסחריות. אנשים הנזכרים: אבו אלרצ'א, אלחיואני, אסמאעיל, כאתב אבן אלסקיל(?), אחותו של אבו מנצור, אבו אלמפצ'ל, אבו אלמנא, אחי בעל המלאכה (אלצאנע), מסעוד, אשת סעד אלרכּאבי(?), אבו סעד אלצאיע, אבן פתוח, בניה, ד'ח'ירת אלמלכ, ושרף אלדולה. בין הסחורות הנזכרות (יש עוד רבות שקשה לקרוא): כלי בית, סוכר, בגדים, דבש, צימוקים, פריט כלשהו שהיה נעול במנעול ברזל, פריט הזקוק לשקילה נאותה, אולי קנבוס, כבשים (ח'ראף), ומרדעת (ברד'עה). לאחר מכן הוא מוסר דרישות שלום מאנשים שונים ("משני בתי האב"), מאבו אסחאק בן פנחס, מאבו טאהר, ומן העבד אבו אלחסין. אחר כך מובא דיווח בעניין ד'ח'ירת אלמלכ ושרף אלדולה, ולפחות חלק ממנו נוגע לאופה יהודי מירושלים ובנו, העובדים בשוק חבּס בּונאן בפוסטאט, שרימו את לקוחותיהם במשקלות פסולים (ארטאל), נתגלו ונאסרו. נראה שאבו אלחסין, עבדו של הנמען, השתדל אצל שרף אלדולה והשתמש בהשפעת הנמען כדי להביא לשחרורם — אך כעת חוששים היהודים שהדבר יכתים את שמם בעיני הגויים. השולח מדווח שאבו אלביאן לא רכב על הפרדות; שרכש מרדעת חדשה לחמורו; ומתייחס לבואו של "אלשמס". בשולי הדף העליון מופיעות שלוש הוספות נוספות הדנות בענייני עסקים נוספים, מזכירות את קהיר ואת אבן אלקאצ'י, ומציינות שהח'אדם אבו אלחסן יצא לתנּיס עם ייפוי כוח.