טיוטת מכתב משליח אנונימי, שכתב מפוסטאט/קהיר, אל נמען לא ידוע בירושלים

תיאור

טיוטת מכתב משליח אנונימי, שכתב מפוסטאט/קהיר, אל נמען לא ידוע בירושלים. בעברית. מתוארך: יום שני, כ״ב בְּרַחֲמִים, שנת ה'תקצ״ה, היינו 1835 לספירה. יש עמימות מסוימת לגבי היום המדויק: אם "רחמים" הוא אלול, כ״ב בו נפל ביום רביעי. אך ייתכן ש"רחמים" כאן משמעו אב, שאז אכן חל כ״ב בו ביום שני. המכתב פורש סיפור מדהים על תלאותיו של הכותב מאז יצא מירושלים בשליחות התרמה מטעם כולל מסוים. תחילה יצא לעזה (ולא ל"גיזה" כפי שעלול להשתמע מן הכתיב), ושם רכש מעבר לסואץ יחד עם קבוצת גויים מבית לחם. בסואץ (או שמא לפני הגעתו לשם?) חלה בקדחת נוראה במשך כעשרים וארבעה יום. הוא שילם לאישה מוסלמית קירש ליום כדי שתכבס בים את בגדיו המלוכלכים. כשנכנס לעיר גילה שמגפה משתוללת בה (חולירע? או אולי דבר, לאור התפרצות המגפה הגדולה באלכסנדריה/מצרים בשנים 1834–1836). כל הגויים ניסו להימלט בסירות לג'דה. גם הכותב ניסה לברוח, אך בא קצין מסוים והחרים את הסירה, וסילק אותו וקבוצה של דמשקאים ממנה במכות רגליים. אז חלה הכותב בהתקף קדחת שני: "כל גופי בער, ולשוני דבקה למלקוחי, והלכתי אצל הרופא וריפאני פעם שנייה". באותה נקודה כבר אזל כל כספו. זמן קצר לאחר מכן פיתח מחלת עיניים. לאחר מכן בא סיפור ארוך על היאחזותו בהכנסת האורחים ובחסדיהם של זרים למיניהם, ובו מוזכרים "פוליסות" (ערבויות) שונות, מכתבים מגוונים המעידים על מעמדו כשליח שנאלץ להציג, וכן אנשים שונים — יהודים וגויים — שאליהם פנה לעזרה. יחסית מוקדם בסיפור הגיע לפוסטאט/קהיר, אך שם לא זכה להצלחה של ממש בגיוס כספים או במציאת בעלי ברית. גובה מס הגולגולת (בעל הח'ראג') תפס אותו על שלא שילם עבור "השנה השלישית" — הוא שילם רק עבור השנים 'נ' ו-'נא' — והוא בילה שלושה ימים בכלא, ושם חלה בפעם הרביעית. הוא יצא מן הכלא בזכות התערבותו של מעלם בכור. גם לאחר מכן לא עלה בידו לגייס כספים יותר משהצליח קודם. הוא מזכיר שהלך לישון בבית המדרש, משום שלא היה לו לאן לפנות. סופו של המכתב הוא בקשה נרגשת מן הנמען לשלוח לו כסף. המכתב נקטע באמצע משפט ואין בו כתובת נמען, מה שמעיד ככל הנראה שלא נשלח מעולם (ומכאן מצא את דרכו אל הגניזה).