מכתב מאשתו של חלפון בן מנשה בפוסטאט אל אחיה אבו אלחסן עלי בן הלל, ככל הנראה בבהנסא (על סמך מסמך נוסף)

תיאור

מכתב מאשתו של חלפון בן מנשה בפוסטאט אל אחיה אבו אלחסן עלי בן הלל, ככל הנראה בבהנסא (על סמך מסמך נוסף). כתוב בכתב ידו של חלפון בן מנשה, ביהודית-ערבית. תיארוך: 1121–1125 לספירה, על פי האזכור של פרשיות הקשורות בווזיר אלמאמון, שכיהן בשנים אלו. הכותבת מדווחת שבנה הצעיר של סת אלג'מאל נפטר מיד לאחר יציאתו של עלי לדרך. הם קברו אותו ב"מדבר" מוקדם ביום שישי, וכששבו מצאו את בנה השני של סת אלג'מאל, אבו אלמפצ'ל, חולה אף הוא, ומצבו עודנו קשה (שורות r6–11). היא מוסרת שבאותו יום עצמו הודח אבו אלפצ'ל בן הנאמן ממשרתו על ידי הווזיר אלמאמון (1121–25), ונצטווה לעזוב את קהיר ולהתיישב בפוסטאט. אבו אלפצ'ל אינו יכול להיראות בפרהסיה כעת, ואת שאר הפרטים אי אפשר להסביר במכתב (שורות r11–14). "הדברים האלה באו עליי בעת פנייות הלב (פראג' קלב)" (השוו קוראן 28:10) — ייתכן שכוונתה לומר שלא היתה בה מנת תשומת הלב הדרושה לעניין, מאחר שהיתה טרודה בעניין ילדיה, שעודם חולים, כפי שהנמען יודע. "לבי נבקע, עולה ויורד, ולולא נזיפתך לא הייתי כותבת לך אף אות אחת מכל זה" (שורות r14–16). אבו עמראן במצב זהה (כנראה של מחלה) שהנמען מכיר (שורות r16–17). בהמשך היא מתארת את אריגתה של יריעת שק (שֻקַּה) משובצת (מֻתַּח'ת), ועסקה מורכבת שבה מעורבים אורג משי (אלקזאז), הנמען, וכסף שיש לשלוח (שורות r19–25). לפי גויטיין, היא חייבת לאורג המשי 9.5 דירהם כשכר עבור פיסת בד באורך 19.5 אמות ("תשע-עשרה וחצי האמות לא הוזמנו במפורש, אלא שהבעלים נתן לאורג כמות מסוימת של חוטי משי — סביר מאוד להניח מתוך כוונה לקבל 20 אמות — והוא קיבל דיווח על התפוקה במכתב. כאן התשלום אינו נקרא אֻג'רה כמקובל, אלא כִּרַאא, מונח המשמש היום במצרים ל'שכירות' ול'דמי נסיעה', אך בארצות אחרות, למשל בתימן, במשמעות של 'שכר עבודה'"). בנו הבכור של הנמען מזכיר לו לשלוח את מכתב התנחומים בעברית שהבטיח. בסוף המכתב היא מתלוננת על מה שהם סובלים מאשתו של ח'לף, ועל כוונתה לעשות משהו (להתלונן? להגיש עצומה?) לרשויות.