תיאור
מתכון מורכב (נֻסח'ה מרכּב) בערבית-יהודית. מתוארך אולי למאה ה-12. ככל הנראה מדובר במתכון להכנת דיו, וזאת על פי רכיביו והוראותיו וכן על סמך הביטוי "אִלא אן יציר פי קואם אל-[חִ]בּר" (השורה השלישית מהסוף). בין הרכיבים: עפצי אלון (עפץ), שרף ערבי (צמג ערבי), ויטריול קפריסאי (זאג' קֻבּרֻסי, משובש בכתב היד כ"קרבסי"), רכיב לא-ידוע בלאקונה, מעט זעפרן, מעט מלח גבישי (מלח דַראני, הידוע גם בשם אנדראני), ולַזוּרד (לאפיס לזולי). הרכיבים מושרים במים; כמו כן מעורב במתכון הדס ירוק (או מור, אם הדס אינו זמין); ויש גם שלב שבו מניחים את התערובת בשמש. בסופו של התהליך מפזרים מעט סוכר קנדי (סֻכּר נבּאת) או סירופ סוכר (ג'ֻלאבּ).
Princeton Geniza Project description: Recipe (nuskha murakkab) in Judaeo-Arabic. Dating: Perhaps 12th century. Probably for ink, based on the ingredients and instructions and the phrase "ilā an yasīr fī qawām al-[ḥi]br" (third line from the bottom). Ingredients include oak galls (ʿafṣ), gum arabic (samgh ʿarabī), Cypriot vitriol (zāj qubrusī, misspelled קרבסי in the document), an unknown ingredient in a lacuna, a bit of saffron, a bit of rock salt (milḥ darānī, also known as andarānī), lapis lazuli (lazuward). The ingredients are soaked in water; some green myrtle (or myrrh, if myrtle is unavailable) is also involved; and there is also a stage of leaving it out in the sun. At the end of the process, you sprinkle it with a bit of sugar candy (sukkar nabāt) or sugar syrup (jullāb). ASE The handwriting is reminiscent of that of some of the India traders. The alefs (essentially two lines at an obtuse angle) and the gimmels (which look like the number 2) are especially distinctive.