שני טיוטות, בשני כתבי יד שונים, של שאלות הלכתיות בנוגע להתרת שבועה של מלמד שנשבע שלא ללמד עוד את תלמידיו

תיאור

שני טיוטות, בשני כתבי יד שונים, של שאלות הלכתיות בנוגע להתרת שבועה של מלמד שנשבע שלא ללמד עוד את תלמידיו. בפנים המסמך (recto): מלמד השתתף במסיבה (דעווה) עם קבוצת אנשים, והתלונן שם על מיעוט השתכרותו. אביהם של כמה מתלמידיו היה נוכח, ונשאל כמה הוא משלם למלמד — תשובתו לא הניחה את הדעת. או אז נשבע המלמד שלא ילמד עוד את בניו של אותו אדם. נראה שהמלמד היה מבוסם אך לא שיכור לחלוטין, כפי שעולה מלשון המקור: "וכאן אלמעלם קד אכ'ד' מנה אלשראב ולכנה כאן פאיק עלי מא ג'רי פלמא פאק מן אלשראב..." (המורה שתה מהיין אך היה ער למתרחש, וכאשר התפכח לגמרי מן היין). לאחר שהתפכח כליל, נתמלא חרטה. השאלה היא האם ניתן להתיר את שבועתו, וזאת משתי סיבות: (א) הוא היה מבוסם ("מא כאן אלא עלי סביל אלמג'ון" — לא היה זה אלא בדרך של פריצות והתהוללות); (ב) אין לו מקור פרנסה אחר זולת זה. בגב המסמך (verso): מלמד של בנות נשבע שלא ללמד עוד את בנותיו של אדם מסוים, לאחר שהסתכסך עמו והושפל. לאחר מכן התחרט על שבועתו. במקרה זה, העילות להתרת השבועה הן: (א) אין מי שילמד אותן זולתו; (ב) הדבר חיוני לפרנסתו. (התיאור ב-FGP מציין שהמלמד היה עיוור, ושהבנות היו מסירות את מטפחות ראשן רק בפניו מסיבה זו, אך לא ברור מניין מידע זה נלקח; אם מן המילה האחרונה בשורה 5, קריאתה קשה, ואין להבין את משמעות "ינכשו"; ואם מן הפועל "אנצ'רא", ייתכן שהוא מתייחס למצוקתו הכלכלית ולא לאובדן ראייתו.) חלק מן המידע נמסר על ידי שמואל גליק.