צד רקטו: מכתב מאדם כלשהו במניית זפתא אל הנגיד רבי אברהם בן הרמב״ם בפוסטאט/קהיר

תיאור

צד רקטו: מכתב מאדם כלשהו במניית זפתא אל הנגיד רבי אברהם בן הרמב״ם בפוסטאט/קהיר. בעברית וביהודית-ערבית. תיארוך משוער: שנות ה-1230. מטרת המכתב היא למסור על מעשים לא־ראויים ("דברים שאינם מתנהלים כשורה", שורות 13–14 בפני) של מוקדם (אולי של מניית ע'מר?), אלשיח' אלסדיד. הפרק הראשון (שורות 17–32): מלמד התינוקות המקומי נאלץ לנסוע לקהיר לשלם את מס הגולגולת (ג'זיה) משום שמוצאו מארץ ישראל/סוריה. משהתעכב שובו, החלו בני הקהילה לדבר על שכירת מלמד חדש. אלסדיד שמע על כך ופסל את ההצעה, בחששו שמלמד חדש יגרום לו טרדה (תשוויש), ועמד על כך שהוא בעצמו ילמד את הילדים. השיבו לו שהוא עסוק מדי במקצוע הרפואה שלו ובתפקידו כמוקדם, מלבד עסקיו. הוא התעקש, ואמרו לו: "אבל אינך אפילו מתגורר כאן!" השיב שיבוא לגור שם עד ששוב יגיע המלמד המקורי. כשחזר המלמד, היה אלסדיד כה מלא התלהבות מן ההכנסה הנוספת עד שסירב להשיב את הילדים ללמד המקורי, והשביע את הוריהם על כך. הקהילה חמלה על המלמד המקורי בגלל עוניו. הפרק השני (שורות 32–45): באותה תקופה שבה לימד אלסדיד את הילדים, חלה מישהו במניית זפתא. קבוצת אנשים, ובהם רופא נוסף בשם אלשיח' אלמהד'ב, באו לבקר את החולה ומצאו את אלסדיד מטפל בו. אלסדיד התעלם בגסות מאלמהד'ב. לאחר שכולם התיישבו סביב החולה, אמר אלמהד'ב: "האם אתה כועס עליי? נהגתי בך באדיבות, כמו כל הקהילה. אינני יודע מה אתה רוצה ממני. הותרתי לך את בית הכנסת ולא באתי היום." אלסדיד (בלגלוג): "ברוך השם שמצאת אנשים שיתמכו בך (נגדי?)." כותב המכתב מוסיף הערה משלו: היו רבים באותה קהילה שגם הם אינם באים לבית הכנסת, אך לא משום שתמכו באלמהד'ב, אלא מפני ששמעו כיצד השמיץ אותם אלסדיד. וחזרה לסיפור: אלסדיד נאנח ואמר: "כמה אני מתאפק מלהתלונן על צרותיי!" הכותב: כלל לא התאפק. הפרק השלישי (משורה 45 עד הסוף): קאדי מסוים (קאדי אלחכם) חלה במחלה קשה (מריץ' במרץ' שדיד), ואלמהד'ב היה מטפל בו "[נגד] רצונו ולא לטובתו". לא ברור: האם אלמהד'ב טיפל בקאדי במקצועיות לקויה, או שהיה זה אלמהד'ב עצמו שנכפה כלשהו על התפקיד? בינתיים, אלסדיד היה משתדל ליצור קשר עם אותו קאדי. לקאדי היה עבד חולה בצהבת (ח'דים בהי ירקאן). גם כאן לא ברור: האם העבד היה חולה במצב חריף, או שזה פשוט תיאור מצבו הכרוני? אלסדיד בא ודיבר עם העבד, ואחר כך שב עם דבר מה לתת לעבד — והסיפור מסתיים כאן, אלא אם ימצא צירוף למסמך. ייתכן שהמסמך קשור למכתב אחר של רבי אברהם בן הרמב״ם, המורה למוקדם אזורי במניית זפתא/מניית ע'מר לחלוק את תפקידיו עם בן דודו אלשיח' אלמהד'ב. ראו גם מסמך נוסף מאותה יד ובאותו סיפור, אך לא חלק מאותו מסמך, ומסמך נוסף שכנראה גם הוא באותה יד.