T-S 24.38

תיאור

recto: מכתב ממוען לנגיד אברהם בן הרמב"ם בפֻסטאט/קהיר, שנשלח על ידי אדם השוהה במניית זפתא. כתוב בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך משוער: שנות ה-1230 לערך. מטרת המכתב היא לדווח על שורת מעשים בלתי הולמים ("אמור גיר מאשיה עלי מא ינבגי", שו' 13–14 בצד הפנים) של מקדם מסוים (אולי של מניית ע'מר?), המכונה אלשיח' אלסדיד. האירוע הראשון (שו' 17–32): מלמד התינוקות המקומי נאלץ לנסוע לקהיר כדי לשלם את מס הגולגולת (ג'זיה), משום שמוצאו היה מארץ ישראל/סוריה. משהתעכב המלמד בשובו, החלו בני הקהילה לדבר על העסקת מלמד חלופי. כששמע על כך אלסדיד, הוא הטיל וטו על ההצעה, מתוך חשש שמלמד חדש יהיה לו לטרדה (תשויש), ועמד על כך שילמד את הילדים בעצמו. בני הקהילה השיבו לו שהוא טרוד מדי בעיסוקו ברפואה ובתפקידו כמקדם, מלבד עסקיו המסחריים. כשהמשיך לעמוד על דעתו, אמרו לו: "הרי אינך אפילו גר כאן!" השיב שיבוא להתגורר בעיר עד שובו של המלמד המקורי. כאשר חזר המלמד, התלהב אלסדיד כל כך מההכנסה הנוספת עד שסירב לאפשר לילדים לחזור אל המלמד המקורי, ואף השביע את הוריהם על כך. הקהילה ריחמה על המלמד המקורי בשל עוניו. האירוע השני (שו' 32–45): באותה תקופה שבה לימד אלסדיד את הילדים, חלה אדם במניית זפתא. קבוצת אנשים, ובהם רופא נוסף בשם אלשיח' אלמהד'ב, באו לבקר את החולה ומצאו את אלסדיד מטפל בו. אלסדיד התעלם מאלמהד'ב בגסות. לאחר שכולם התיישבו סביב החולה, אמר לו אלמהד'ב: "האם אתה כועס עליי? נהגתי בך בנימוס, כשם שנהגה בך הקהילה. איני יודע מה אתה רוצה ממני. הותרתי לך את בית הכנסת ולא הופעתי שם היום." השיב אלסדיד בציניות: "ברוך השם שמצאת אנשים שיתמכו בך (נגדי?)." מחבר המכתב מוסיף הערה משלו: היו נוכחים שם אנשים רבים שאינם פוקדים את בית הכנסת, אך לא משום שתמכו באלמהד'ב, אלא משום ששמעו כיצד אלסדיד פגע בכבודם. בהמשך הסיפור, נאנח אלסדיד ואמר: "כמה אני מתאפק מלהתלונן על תלאותיי!" המחבר מעיר: למעשה הוא כלל לא התאפק. האירוע השלישי (שו' 45 ועד הסוף): קאדי אלחכם (שופט מוסלמי) חלה במחלה קשה (מריץ' במרץ' שדיד), ואלמהד'ב טיפל בו "[בניגוד] לרצונו ולא לטובתו". הניסוח אינו ברור: האם אלמהד'ב טיפל בשופט באופן רשלני, או שמא הוא עצמו הוכרח לקבל על עצמו את התפקיד? בינתיים ניסה אלסדיד לרקום קשר עם אותו שופט. לשופט היה עבד החולה בצהבת (ח'דים בה ירקאן). גם כאן הניסוח עמום: האם העבד חלה לפתע, או שזהו תיאור של מצבו הכרוני? אלסדיד בא ושוחח עם העבד, ולאחר מכן שב ובידו דבר מה לתת לו — והסיפור נקטע כאן, אלא אם יימצא ההמשך החסר. ייתכן שמסמך זה קשור למכתב אחר מאת אברהם בן הרמב"ם, המורה למקדם הטריטוריאלי במניית זפתא/מניית ע'מר לחלוק את תפקידיו עם בן דודו אלשיח' אלמהד'ב. ראו גם מסמך נוסף שנכתב באותה יד ועוסק באותו סיפור, אך אינו חלק מאותו מסמך, וכן מסמך נוסף שכנראה נכתב גם הוא באותה יד.

Princeton Geniza Project description: Recto: Letter from somebody, in Minyat Zifta, to the Nagid Avraham Maimonides, in Fustat/Cairo. In Hebrew and Judaeo-Arabic. Dating: ca. 1230s. The purpose of the letter is to relate various improprieties ("matters proceeding not as they should," r13–14) of a muqaddam (perhaps of Minyat Ghamr?), al-Shaykh al-Sadīd. The first episode (r17–32): The local schoolteacher had to go to Cairo to pay his capitation tax (jizya) because he was originally from the Levant. When the teacher was delayed in returning, the community began talking about hiring a new teacher. Al-Sadīd caught wind of this and vetoed the proposal, fearing that a new teacher would be a nuisance (tashwīsh) to him, and he insisted that he teach the children himself. They responded that he was far too busy with his medical practice and serving as muqaddam, not to mention his business dealings. He persisted, and they said, "But you don't even live here!" He said that he would come live there until the original teacher came back. The teacher came back, and al-Sadīd was so enthusiastic about the additional income that he refused to let the children return to the original teacher, and he had made their parents vow to that effect. The community felt pity on the original teacher because of his poverty. The second episode (r32–45): During the same period of al-Sadīd teaching the children, someone fell sick in Minyat Zifta. A group of people, including another physician named al-Shaykh al-Muhadhdhab, came to visit the patient and found al-Sadīd attending him. Al-Sadīd rudely ignored al-Muhadhdhab. After everyone had sat around the patient, al-Muhadhdhab said, "Are you angry at me? I have been courteous to you, just like the community. I don't know what you want from me. I left you the synagogue and didn't attend today." Al-Sadīd (saracastically): "Thank God you found people to support you (against me?)." The writer of the letter editorializes: There were many people present who also don't attend the synagogue, but not because they were supporting al-Muhadhdhab, rather because they heard about how al-Sadīd had disparaged them. Back to the story: Al-Sadīd sighed and said: "How I hold back from complaining about my travails!" The writer: He didn't hold back at all. The third episode (r45–end): A certain judge (qāḍī al-ḥukm) was seriously ill (marīḍ bi-maraḍ shadīd), and al-Muhadhdhab was attending him "[against] his will and not for his good." This is unclear: was al-Muhadhdhab treating the judge incompetently, or was al-Muhadhdhab the one somehow coerced into this job? Meanwhile, al-Sadīd had been angling to get a connection to this judge. The judge had a slave with jaundice (khadīm bihi yaraqān). This too is unclear: is the slave acutely ill, or is this simply a description of his chronic state? Al-Sadīd came and spoke to the slave, and then came back with something to give to the slave—and the story ends here, unless the join is found. This document is possibly related to Bodl. MS heb. a 3/15, a letter from Avraham Maimonides ordering a territorial muqaddam in Minyat Zifta/Minyat Ghamr to share his duties with his cousin al-Shaykh al-Muhadhdhab. (Information in part from Mediterranean Society, II, pp. 189, 560.) See also T-S 18J3.6 (same hand, same story, but not part of the same document) and T-S AS 152.298 (probably the same hand as well). ASE.