טקסט רפואי. תאריך: לאחר המאה ה-10, על-פי הרופאים המצוטטים במסמך. מכיל תיאורים של יתרונות בריאותיים ושימושים רפואיים של פירות שונים - כגון אפרסקים, רימונים, תמרהינדי ותפוחים - במסורת הפילוסופיה הרפואית היוונית והאסלאמית. הטקסט מצטט הן את היפוקרטס (כ-460 - כ-377 לפני הספירה) והן את אבן רד'ואן (998-1068 לספירה). ניתנות עצות במסגרת תורת הנוזלים הגוף ואיכויות המאכל.
תרגום לעברית
צד א
מתקלקל בה. יש אנשים שמייבשים את המשמש ומשרים אותו ב־
מים קרים ושותים את אותם מים על קיבה ריקה לשם קירור
וכיבוי החום. וראוי למי שרוצה לאכול משמש טרי
שילווה אותו בסכנגבין (חומץ־דבש) עסלי או במיבה (רסק חבושים) ממוסקת.
האפרסק: קר לח, מוליד ליחה (בלגם), והמזון
הנוצר ממנו גס יותר מן המזון הנוצר מן המשמש,
ואיננו מתקלקל בקיבה כהתקלקלות המשמש. וזה שהוא
מן האפרסק רך, שגלעינו נשלף בקלות — הוא המהיר יותר
בעיכול ובירידה מן הקיבה. וזה שהוא ממנו
דבוק לגלעינו ועצם בשרו קשה ומהודק — והוא ההררי (אלגֹבלי) — הוא
גס יותר ואיטי יותר בעיכול. וכאשר אוכלים אותו בעלי
המזג הקר, יאכלו אחריו זנגביל מרוקח או
דבש דבורים או משקה דבש. הרימון:
קר, וזה שהוא ממנו חמוץ הוא חזק בקרירותו, ממוצע
בלחות וביובש, מדכא את המרה הצהובה, מחזק את הקיבה
ואת הכבד החמים, מרגיע את ההקאה. וגרעיני הרימון החמוץ
אם מיובשים — עוצרים את הטבע ומונעים את החומרים המרתיים
מלהישפך אל הבטן. והרימון המתוק ממוצע ב־
חום ובקור, והוא לח במזגו. והזן הידוע
ממנו בשם אלמליסי, רך העיסה, מועיל לשיעול החד
שמקורו בחום, והוא מוליד רוחות בקיבה הקרה.
וזכר בֻקראט (היפוקרטס) בספר "אפידימיא" שאישה
היה כואב לה פֻאאדהא, כלומר פי המעדה (פתח הקיבה) שלה, והיה משכך את כאבה
מי הרימון עם סַוִיק (קמח שעורים קלוי), וזאת מפני שהכאב היה בא
לה ממרה שהיתה נוזלת אל פי הקיבה, והיו מי
הרימון מכבים זאת, והסויק מייבש אותה. החבוש
קר יבש, מכווץ לקיבה החמה, עוצר את הטבע (מעצור)
אם נאכל לפני הסעודה. ומרפה את הטבע אם נאכל לאחר
הסעודה, ומזונו מרובה. ומה שאינו בשל ממנו — קשה
לעיכול, איטי בירידה מן הקיבה, חזק בעצירת
הטבע. ומה שהיה מן החבוש חמוץ — מזגו
קר בדרגה השנייה, יבש בדרגה השלישית. ומה שהיה ממנו מתוק,
הוא מאוזן במזג בחום ובקור, וכל מה שהיה
מכווץ יותר — הוא יבש יותר. ומימיו מחזקים יותר את הקיבה
ופחות עוצרים את הטבע, וגופו עוצר יותר.
התפוח. יש ממנו חמוץ, והוא קר יבש, מחזק
לקיבה המרתית, והחזק שבהם בפעולה זו הוא המתוק
והסוקא (?) בַּמַר. ומה שהיה ממנו בוסר מכווץ — הוא עוצר
את הטבע, קשה לעיכול. ומה שהיה ממנו מתוק
ובשל — הוא מאוזן בחום ובקור.
והשאמי (הסורי) ממנו הוא המאוזן שבמיני התפוחים והטוב שבהם מאוד,
והמחזק ביותר לקיבה וללב מפני ריחו הטוב, ומן
שוליים ימניים של צד ב
אמר אבן רצֹואן: התפוח הבשל טוב, ראוי
שייאכל עם הלחם לחיזוק הבטן
של מי שאין לו תיאבון לאכול. וההרבות באכילתו — [גורמת ל]נזקה
[......] כאב ה... סגולה
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Ani Avetisyan, "Ripe apples with bread? T-S Ar.43.225," Fragment of the Month (Cambridge University: Genizah Research Unit, 2022)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.