תזכיר ממצ'מון בן חסן אל חלפון הלוי בן נתנאל. נכתב בעדן, בערך 1135. זהו המסמך שבו מצרף מצ'מון שאלה הלכתית בנוגע למעמדם של כלי צ'יני (פורצלן): הם עשויים מחומר של חרס אך מתנהגים כזכוכית, ולכן השאלה היא האם על פי ההלכה היהודית הם מקבלים טומאה.
תרגום לעברית
IB II, 33 1 (T-S 8J37.1 1) צד א
תזכיר מבורך
למצמון בן חסן.
IB II,33 1 (T-S 8J37.1 1) צד ב
תזכיר מבורך למצמון בן אלחסן, שנשלח באמצעות השיח'
הנכבד ביותר, אדוני אבו סעיד אלדמיאטי — יגזור אלוהים שיגיע בשלום.
מה שנשלח בנפרד:
שמונה מַנִּים (יחידת משקל) של ראונד (ריבס) וחצי מַן של מאמיראן (סוג צמח מרפא).
עם ההגעה בשלום, יימכר הכול, וכאשר
יתקבל מזומן על הכול, יימסר ממנו לשיח' הנכבד, אדוני
נתן החבר נזר החבירים תלאתה מתאקיל מצריה (שלושה מתקאלים מצריים),
ולשיח' הנכבד, אדוני חלפון הלוי בן מנשה
החזן בן אלקטאיף מתקאלין מצרייה צח ה (שני מתקאלים מצריים, סך הכול חמישה).
את היתרה יש להשתמש בה לקניית כסף מטיל טהור לבן.
עוד צורפו איתו חמישה מַנִּים וחצי של חוטי צולי. תמורת
הכול תיאסף במקום אחד.
והמשלוח שהוא לאדוננו הרַיִּיס הנכבד ביותר, אדוני
ומלכי מצליח הכהן ראש ישיבת גאון יעקב,
מכיל:
שק ובו מַן אחד של עץ בושם כבד מעובד:
אשבאה, כלתון ו[קא]קלי. ושק ובו
IB II,34 (T-S Ar.5.2) צד א - צד שמאל
מַן אחד של ציפורן. ושק ובו מַן אחד
של בסבאסה (קליפת אגוז מוסקט). ושק ובו חמישה מַנִּים של אגוז מוסקט.
ושק ובו מאה כאב שאת סינית.
ושק ובו שני מטפחות ממשי לאלס תוצרת כולם, האחד
שוליו אדומים והשני שוליו כחולים.
וסלסלה קטנה ובה דסת של כוסות פורצלן סיניות, במספר שש
כוסות.
ומה שמיועד לשיח' הנכבד ביותר, אדוני נתן החבר
נזר החבירים: חתיכת משי לאלס משובחת, עטופה
במטלית; ושק ובו מַן אחד של אגוז מוסקט;
וזאת מלבד שלושת המתקאלים של זהב. יימסר לו
הכול.
צד א — עמוד ימין
רקעה (שטר חוב) תמורת אותה שהיה בידו, בעדים ובתיאור המצב, כלומר על מסירת
הרקעה והשחרור (הקבלה) למי ששילם את הזהב, כמו שכתוב
ברקעות — יערוך לו רקעה ויעידו
על כך. וזה אינו סכום גדול כל כך שיהיה מקום לחשוש
בו לעניין חמור זה. וכן אם יהיה נוכח גם השיח'
אבו אלסרור, ותערוב במקומי, עבדך, לשיח' צאפר
במסירת מה שנשאר אצלו — ערוב במקומי, עבדך,
ועל חשבוני, לאחריות על כל מה שעלול לקרות לו
מכל הבחינות. וכתב ידי זה מעיד עליי בכל מה שנוגע לכך: שכל מי
שיערוב עליי, עבדך, לשיח' צאפר בן בריך, וייטול ממנו
את הסכום הנזכר [ה]מוטל עליו — יעבירו אליי,
עבדך, מצמון [בן חס]ן. יואיל אדוני וישתדל
בגביית [הכסף] [ב]כל דרך אפשרית
ויערוב במקומי, עבדך, בעניין זה. ויבקש מכבוד אדוננו,
גאוננו, הרייס (הנשיא) הנעלה, אדוני ומרי מצליח הכהן,
ראש ישיבת גאון יעקב, את הסיוע בעניין זה
ובגבייתו בכל דרך אפשרית. ופ[ירוט] הדבר
יהיה בידך, אדוני, עם חשבון הראונד (רבס רפואי). ומאדוני
צד ב — עמוד שמאל
יואיל להיות בא-כוח לעבדך מול צאפר בן בריך האסכנדראני
ולגבות ממנו חמישים וחמישה מתקאלים וחצי מצריים,
כי הקרן שהייתה [על] צאפר הייתה מאה וחמישים
מתקאלים, שאותם קיבל מברכאת בן מכ'תאר, שמשו של
הרייס. וטען צאפר שאחי בנדאר המנוח — ימ' רח' —
אמר לו לשלם מתוכם לסוחר אחד תשעים ושניים
מתקאלים; כך אומר צאפר. ועוד טען צאפר
שיש לו על מחמד השוקל שני מתקאלים וחצי. סה"כ לזכותו 94½.
נותרו על צאפר 55½ מתקאלים. יואיל אדוני
להיות בא-כוח לעבדך לקבל זאת ממנו, ולערוב לו
באחריות לאחר מסירת [ה]סכום אליך. וטענתו היחידה של צאפר
באי מסירת הז[הב] הזה היא שהוא אומר
שיש נגדו רקעה מב[ורכת ובה נכחו] עדים שהעידו
עליו שהוא קיבל את הכסף. והרקעה נמצאת אצל השיח' אבו אלסרור
פרח בן ישועה הכהן. אז אם השיח' אבו אלסרור
יהיה בפסטאט, יואיל אדוני וייטול ממנו את הרקעה
וימסרנה לצאפר, כדי שישלם את הזהב, ובכך תבוטל
חגתו, ואם ידרוש השיח' אבו אל-סרור שתיערך לו
וזה שיוחד לשיח' הנכבד חלפון הלוי בן מנשה
החזן: שקיק ובו מן אחד של אגוז מוסקט, וזאת מלבד
שני המתקאלים של זהב. יימסר הכל, בעזרת שלום־האל.
ומשלוח למחרוז בן יעקב העדני, מאת אמו:
שקיק ובו עוד (עץ בושם) ושקיק ובו מטפחת
של משי לאלאס, ושני מכתבים, אחד אליו והשני לאחותו
אשת אבו זכרי הכהן. ועל העוד והמטפחת
כתוב עליהם [שם] "מחרוז בן יעקב".
יימסרו אליו, בעזרת שלום־האל יתעלה, עז וגדול.
טובה; וכבר [...שלח]תי רוקעה (איגרת) אחרת
ובידי [...] אל צאפר ש[ני מכתבים], אחד ובו דברי
תוכחה, והשני דברי רוך, [שי]מסור את מה שברשותו
אל אדוני. ו[שלום].
ויואיל אדוני ומרי לש[אול את א]דוננו – ישמרהו האל ויאריך ימיו –
על אודות הכלים הסיניים, הגצ'אר (חרס) השקוף הסיני, וכל
הזבאדי [הסינ]י, שהוא שקוף – האם מותר להשתמש בהם
לאישה נידה, ולרוחצם, [או] שמא ייטמאו [ל]אחר ד[ב]ר זה
גם כן, הצנצנת הסינית ה[מזוגגת] מבחוץ ומבפנים,
האם כשנופל בה ד[בר, י]יפסל או שיירחץ
ויהיה מותר [...]. יואיל ויביא לעבדו
מ[עם אדוננו תשוב]ה בעניין זה, שנפעל לפיה. ושלום.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein and Mordechai Akiva Friedman, India Book 2: Madmun, nagid of Yemen, and the India trade: Cairo Geniza documents (in Hebrew) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute, 2010)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.