Abyssinia (region), Al-Shiḥr, Aḥwar, Berbera, India, Kūlam, Land of the Zanj (region), Valapattanam, al-Sīf
תיאור
מכתב ששלח סעיד בן מרחב בשם בית הדין בעדן אל הרוקח הלל בן נחמן (המכונה גם סייד אלכֻּל) בפוסטאט. בעברית וביהודית-ערבית. התיארוך: אדר א' [א']תס"ז לשטרות, כלומר 25 בינואר–23 בפברואר 1156. המכתב מוסר דיווח מפורט על טביעת אונייה, שכן חתנו של הנמען, היבּה בן אבו סעד, היה על סיפונה, והנמען ביקש אישור על מותו ופרטים על גורל רכושו. השולח מקדיש את המכתב כולו לאישוש המוות ומוסיף משפט קצר אחד בלבד בשולי צד ורסו על אודות הרכוש, שהוחרם בידי הסולטאן. האונייה הייתה שייכת לנגיד חלפון בן מדמון בן חסן. רוב המטען שהיה עליה היה שלו, אך גם לכל סוחר יהודי בעדן היה חלק כלשהו במטען. על סיפונה היו ארבעה יהודים בלבד. היא כונתה "האונייה הכולמית" משום שהפליגה לכולם/קווילון שבחוף מלאבר. בית הדין בעדן פורש במכתב את כל הראיות הזמינות בעניין טביעת האונייה: עדויות ראייה, שמועות מכלי שני והכרעות משפטיות. המקור העיקרי לידיעה שהאונייה טבעה היה "האונייה הבריבתנית" שהפליגה יחד עמה — היינו האונייה שיצאה אל ולפטנם (הידועה גם כוַלַרַפַּטַנַם או בַּליַפַּטַנַם), נמל במרחק חמישה מיל מקנאנור (כַּנּוּר), מצפון לכולם. במרוצת אותה שנה והשנה שאחריה הגיעו לעדן נוסעים מכל רחבי הודו, ממזרח אפריקה ("ארץ הזנג'"), מסומליה ("פנים ארץ ברברה"), מחבש ומחוזותיה, ומחבלי דרום ערב אשחאר וקַמַר, ועדויותיהם של כל הנוסעים היו עקביות באשר לטביעת האונייה הכולמית. בית הדין בעדן פסק שדי בראיות כדי להתיר את סתּ אלאהל, בתו של הלל בן נחמן, מכבלי עגינותה, אך הפנה את ההכרעה הסופית לרשויות במצרים, שכן היה זה פסק מקל ורעוע. אגב כך יצוין כי השולח, סעיד בן מרחב, הוא המשורר היהודי-תימני הקדום ביותר הידוע לנו. המידע לקוח מפרסום גויטיין ופרידמן על סוחרי הודו, שם ניתן למצוא ניתוח ותרגום מפורטים. ראו גם PGPID 5424.
תרגום לעברית
צד א
לשיבה טובה אזורה / עוז והדר ותפארה / יסובבנה בזיו
וזוהר ואורה / דיע מנדע וכוח וגבורה / במו בשבתה
ובקומה להתגברה / נחולה עטיית הוד ושררה / מנויה
עם גורסי מצות ו ברה / רבודה יראת ו טהורה / חנויה
בלהג מפנינים יקרה / בהוד למלך הכבוד מבעת שירה וזמרה /
חבויה מכל פחד ומורא / זמונה עם פליטים מצוקה
וצרה / קרויה תמימה נעימה וישרה / יסתירה צורה
מזעם ועברה / ויגוננה מגנה כמשוררי שירה / יהיה
לה עת חיל ורעד כצנה וסוחרה / הוא כבוד גדולת קד
הזקן הנכבד מר ורב הלל העטר הענותן הישר הכשר
הטוב בכל מדותיו / הנעים בכל ארחותיו / ישמרו צורינו
הגיע מכתבו הנכבד של אדוני, והוא היה הדבר המושלם ביותר שהגיע והמשמח ביותר בבואו.
הידיעה על שלומו של אדוני ועל טוב מצבו שימחה אותי.
הודיתי לאל יתעלה על כך רבות, ואבקש ממנו — יתגדל שבחו! —
שירבה לך כל טוב, ושישמיעני עליך תמיד שמועות טובות,
לעד ולעולם, בחסדו וברוב טובו. וקשה היה על עבדך
מאוד שמעו על תלונתו, על צערו ויגונו של אדוני על
אשר קרה למנוח אלשיך׳ הבה בן אבו סעד, חתן אדוני,
שהוא ושותפו הכהן טבעו, ועל שנפלה עליו הכלכלה
של בתו — יגן עליה האל! — אשת הנזכר, מאז יצא לדרכו ועד עתה.
וכבר פקדה אותנו מן היגון כדרך שפקד את אדוני, ואף יותר מזה,
מכמה בחינות: הצער על הספינה ועל מה שבתוכה, שכן היא
ורוב מטענה היו של נגידנו חלפון ירום הודו ויגדל כבודו,
ולא היה כאן אדם שלא היה לו על הספינה דבר מה, כל אחד לפי מידתו,
ובכלל זה עבדך ואחרים. והצער על שני חברינו הנזכרים,
ועל שניים מחברינו אנשי עדן גם כן, שהיו על
הספינה ונשואים היו בעדן, כך שהצער היה כללי מכל כיוון.
אך אין תחבולה כנגד גזרת האל יתעלה. זאת אשר גזר האל
עליהם. זה מה שנגזר עליהם. יהי רחוק מאיתנו ומכל
בית ישראל להיפגע בסוף כזה. יצילנו האל ממצב שכזה.
והמשאל ממנו בה שישים אחרית טוב לאדוני
ולנו ולכל יש בהמון רחמיו וחסדיו. וביקש
אדוני מממלוכו להודיעו כיצד קרה האסון
לשניים הנזכרים בעת טביעתם, ושאשתדל בעבורו לשחרר
את הצעירה ואת חלקה במה שנותר מעיזבון בעלה
בעדן. דע — לא אדע לך יום רע לעולם — שאבאר
לך את הבירור הזה בשלושה סוגים, שהם עיקר העניין המבוקש
בזה. והם שלושה פנים: יש מהם עדות ראייה,
ויש מהם על פי דברי אומר המספר מפי אומר אחר,
ויש מהם מה שיהיה מן הפסקים ההלכתיים, בין מפורשים ובין בלתי מפורשים, על סמך הוכחות
מדברי חז"ל בעניין זה. ואלו הם פרטי טביעתם:
הספינה שהם היו בה, היא הכולמי (הספינה מכולם שבהודו), הפליגה מעדן יחד
עם שאר הספינות שיצאו לדרך. וספינה זו והספינה
הבריבתני היו באותו מקום. הן הפליגו יחדיו כארבעה
ימים מעדן. וכאשר היה ליל היום החמישי, שמעו אנשי
הספינה הבריבתני את זעקת אנשי הספינה הכולמי
ואת צעקותיהם וצווחותיהם בלילה, כאשר שטפו
עליהם המים. וכשעלה הבוקר, לא מצאו אנשי
הבריבתני לספינה הכולמי לא סימן ולא ידיעה, שכן
מאז יציאתן מעדן היו שטות יחד
ולא נפרדו, עד שאירע האסון הזה
לכולמי. ודבר זה היה לפני כניסתם אל המצב (מפרץ מסוים). והיה
לאחר מכן שהופיעו עצי ספינה וכלי ספינה
חדשים על חוף אביין ואלשחר, והובאו מהם
לעדן. ולא הייתה שום ספינה חדשה שכליה חדשים מלבד
הספינה הכולמי בין ספינות אותה שנה — שנת טביעת
הכולמי //(1) זהו דיווח מקצת מאחינו בעניין זה, וממה שסיפרו מקצת אנשי הבריבתני על (2) הכולמי בעניין זה גם כן, במעמד אלה שהטילו חתימתם באיגרת זו// וגם הגיעו נוסעים בספינות
משנת טביעת הכולמי ומן השנה שאחריה גם כן
שוליים ימניים של צד א
והגיעו הנוסעים בשנתיים הללו ב
אוניות מכל ים: מכל ארצות הוד (הודו) ומחוזותיה,
מארצות הזַנְג' (מזרח אפריקה) ומחוזותיה, מפנים הארץ של בֶּרְבֶּרָה וחבש ומחוזותיהן
ומן אלאשְׁחָאר וקַמַר (מדגסקר) ומחוזותיהן. כל
הנוסעים הגיעו לעדן בשנתיים הללו.
ולא נודעה שום ידיעה על ה"כולמי" ולא על מי שהיה בה,
אפילו לא אדם אחד, בכלל.
לא עקבות, לא ידיעה, לא מי שיספר סיפור
של ראייה מעדות ראייה של מי שהיה בה, ולא מי
שיספר סיפור בשמו, הוא או מי שהיה
בה, מלבד סיפורם של מלחי האונייה
הבַּרִיבַּתַנִי, שהפליגה עמה,
לא יותר. ויש אומרים גם כן שכלי
האונייה החדשים אשר נמצאו
על חוף אַבְּיַן ואלשַחְר, ייתכן
שיהיו מאחת מאוניות ארצות
הזַנְג' או מזולתן, שאינן מן
אוניות עדן. וכולם על דעה אחת, לא נחלקים,
אלא כולם מסכימים שכל
אונייה שתטבע בסביבת עדן,
בין המַצַבּ לעדן, אין
לה עלייה, ולא לאיש ממי
שיהיה בה יש קיום כלל,
מחמת סערת הים וד[חיפת]
החוף וריבוי
הדגים (הכרישים).
זה
צד ב
זה מה ששמענו ואימתנו מפי מפליגי הים
ומאנשי הניסיון בו ומן רבי-החובלים, וכתבתי זאת. לאחר מכן
חקרתי בפרטי העניין במשך שתי שבתות בבית הכנסת, במעמד
נגידנו חלפון ירום הודו ויגדל כבודו, ובמעמד הקהל
ובמעמד חברינו שהגיעו ממצרים. וחתמנו
בכתב ידינו על מה ששמענו מדיווח אנשי
אלבריבתני, דיווח שנמסר איש מפי איש, ועל מה ששמענו
מסיפורי אנשי הניסיון והידע על טביעתה
של ספינה ותכולתה בין אלמצב לעדן, שאין לה שריד
ולא למי שהיה בה. ואימתו האנשים כולם שהמים הציפו את
הספינה הכולמית הנזכרת במקום המסוכן הזה, בין
אלמצב לעדן, וירדה עם כל מי שהיה בה, ולא עלה מהם
איש כלל. ולא רק ספינה זו, אלא כל ספינה
הטובעת במקום המסוכן הזה ובאלמצב — אין לה עלייה
ולא למה שבה. ואפילו נניח — ודבר זה לא יהיה לעולם — שהיה עולה אחד
מן הכולמית שטבעה במקום הנזכר, לא
היה מגיח אלא באבין ואלשחר ובבלד אלקמר (ארץ קמר).
והנוסעים הולכים ושבים ממקומות אלה לעדן ומעדן אל
מקומות אלה, ואין שם מי שאומר על הכולמית הזאת דבר
של הישרדות, לא לה ולא למי שהיה בה, אלא רק אבדן מוחלט.
זה כלל מה שנתברר לנו בעניין
זה במעמד הקהל, ויש לפעול על פיו. ואשר
לראיות מדברי רבותינו הכתובים בעניין זה, הרי הן
מה שהזכירו ז"ל בפרק האשה שהלך בעלה וצרתה
למדינת הים במתניתין: נפל למים, בין שיש להם
סוף בין שאין להם סוף, ומה שכתבו הגאונים
והמחברים בחיבוריהם בעניין זה, מה שיש בו הקלה והחמרה,
ומי שעברה ונישאה, ובעגונה אקילו רבנן. זה
וכיוצא בו, ואין לנו רשות להתיר ולאסור בזה
המעשה בפני מי שהוא גדול ממנו, רבותינו
הדיינים שבמצרים זכורים לברכה, שהרי תשובתנו
תגיע לשם. ואשר לנו בארצנו, כבר אימתנו
מדברי אנשי הניסיון והידע מדורות ראשונים
ועד עתה, שכל מה שטבע במקום הנזכר הזה — אין
לו עלייה ולא למי שהיה בה. אלא אם כן קרה שעצים וחפצים, ואירע או
הגלים משליכים אותם רק על חוף אַבְּיַן,
מרחק לילה אחד מעדן, או לאַחְוַר, מרחק של כ־
שלושה ימים, או לשִׁחְר ולעיר קַמַר, מרחק של כ־8
ימים לכל היותר, או אף פחות מזה. ומן אל־סִיף אל
המקומות הללו, בהיות שהחוף אחד עד למַצַבּ, המרחק שבעה ימים. וטביעת
הכּוּלַמִי אירעה סמוך למַצַבּ בליל היום הרביעי או החמישי, מאז יציאתה
מעדן. ובנסיבה כזו אין לומר בזה 'גלי אשפלוה', בשל סערת
הים באותו מקום ובשל ריבוי הדגים (הכרישים). ואם 'גלי אשפלוה
וגנדרוה גינדורי לדוכתא אחריתי', אין שם 'גלי אשפלוה'
לדוכתא אחריתי זולת אל המקומות הנזכרים לעיל,
אַבְּיַן, אַחְוַר, שִׁחְר ועיר קַמַר, שכן הרוח נושבת
אליהם. אבל בעת הפלגת הספינות, רוח הכַּוְס נושאת את הספינות
מעדן ומן המקומות הללו אל המַצַבּ ואל הודו. וכל הטובע במַצַבּ
ובסמוך לו — אינו עולה לעולם, בשום מקום שיהיה. זהו
שיחת כל גוי לפי תומו, וכן דברי אנשי הניסיון והידיעה על
הים במקומות הנזכרים הללו. הארכתי בביאור
הדבר לאחר חקירה בכינוסים הפומביים, כדי שירשו למולאי (אדוני)
רבות הדיינים במצר זל בהתאם לכך. ואנו במקומנו,
נפעל לפי מה שיתברר וייראה לנו בדבר להתירו או לאוסרו.
יִוָּדַע זאת. ונכתב ביאור זה בשני העתקים, איגרת זו ואיגרת
שנייה, מפני שלום הדרך. ועל מה שאימתנו ושמענו מפי
אנשי הניסיון והידיעה, כמפורט לעיל, הטבענו בו
חתימותינו, כדי שיפעלו על פיו. ושלמא דכולהון רבנן ושלום
אדוני יגדל ולא ידל שלום רב וישע יקרב אדר ראשון
צד ב, שוליים ימניים
תסז במדינת עדן. ישועה!
וכל העיזבון תפס אותו המלך.
בית דין הקבוע מפי
נשיאנו ראש גליותינו
ומפי חיי נגידנו נ"ע
ומפי נגידנו חלפון
חמודו יגדל
כבודו נצח
סעיד ן' מרחב זצ"ל
שלמה בר נתן נ"ע
ל ל
שמואל בן משה ר"ית בן אלעזר ימ"ר
א ג
מצמון בן סאלם נ"ע
ש מ ר ו
יחיה בן מקבל ס"ט
צ ו ר ו
העידו
בפנינו החתומים
בסוף
מכתב זה
העדים
הנזכרים
למעלה
שלמה הלוי
בר יהודה נ"ע משה בר
יפת ס"ט
צד ב, כתובת
ליקר כבוד גדולת קדושת מבית דין הקבוע בעיר
הזקן הנכבד מר רב הלל עדן סעיד בן מרחב
בר מר ורב נחמן החסיד זלהה
[זצ]ל
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein and Mordechai Akiva Friedman, India Book 2: Madmun, nagid of Yemen, and the India trade: Cairo Geniza documents (in Hebrew) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute, 2010)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.