מסמך משפטי: הצהרת שכיב מרע שנעשתה על ידי אישה ששמה לא השתמר

תיאור

מסמך משפטי: הצהרת שכיב מרע שנעשתה על ידי אישה ששמה לא השתמר. החלק העליון של המסמך חסר, אולם השחזור, כפי שהציע אסף, יהיה בקירוב: "זה מה שאירע בפנינו, העדים החתומים מטה, בתאריך ... נכנסנו לבית ... ומצאנו אותה חולה במיטתה וכו'." האישה מורישה שליש מחצר שבבעלותה בקצר אלשמע לשני בתי הכנסת, של הארץ־ישראלים ושל הבבלים, בחלקים שווים. שישית מן החצר נמסרת לאישה בשם פאיזה, בתנאי שתינשא; אם תמות בלא להינשא, גם שישית זו תעבור לשני בתי הכנסת, ולא לאיש מיורשיה של פאיזה. שליש נוסף מן החצר מוריש בחלקים שווים לאחיה של המצווה, סהלאן, ולריאסה, בתו של אחיה השני, אפרים. שנים־עשריות אחד מן החצר נמכר קודם לכן לאחיינית אחרת של המצווה, סתית, בתה של אחותה סעידה, תמורת 14 דינרים מעזיים. סכום זה הוצא על עצים, שנועדו לשמש לתיקונים בחצר. שנים־עשרית נוספת נועדה להימכר, וההכנסה ממנה (14 דינרים) תשמש לכיסוי הוצאות העברת גופתה של האישה לירושלים וקבורתה שם. (על פי גיל.) זהו האזכור המתוארך המוקדם ביותר של בית הכנסת העיראקי (הבבלי) בפוסטאט; האזכור המתוארך המוקדם ביותר של בית הכנסת השאמי (הארץ־ישראלי) קודם לו בכעשור. (על פי משה יגור, במאמרו על יהודים ומגוריהם בפוסטאט של ימי הביניים, שפורסם ב־2024.)