מכתב מרב שלמה בן יהודה גאון בירושלים אל רבי סהלאן בן אברהם בפוסטאט

תיאור

מכתב מרב שלמה בן יהודה גאון בירושלים אל רבי סהלאן בן אברהם בפוסטאט. בעברית. התיארוך: 1029 לספירה לפי גיל, ובאופן כללי בין 1025 ל-1051 לערך על פי שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה גאון. לפנינו תיאור נדיר של הזִקנה בכתב ידו של רב שלמה בן יהודה גאון, ראש ישיבת ירושלים והעומד הרשמי בראש יהודי האימפריה הפאטמית, שנכתב תשע־עשרה שנים לפני מותו. התקופה הייתה קשה עבורו במיוחד: העניינים בישיבה ובקהילה בכללותה לא התנהלו כרצונו. רבי אברהם בן סהלאן, מראשי יהדות מצרים, "עמיתו" של רב שלמה בן יהודה גאון — שעימו כנראה למד שנים רבות קודם לכן — זה עתה נפטר, ובנו של הגאון היה בדרכו לחלב שבצפון סוריה, מסע רב סכנות. ואולם הזקנה, ככל תקופות החיים, יש בה עליות ומורדות: תכתובתו העשירה של הגאון מלמדת שהמשיך לפעול במרץ ולכתוב בסגנון עשיר במשך השנים הארוכות שלאחר הקטע המתורגם להלן, אף שתחושת קִרבת המוות ניכרת בו בבירור. וזה לשונו: "הריני שמש שוקעת, ובקרוב באה. נפשי מדוכדכת עד מאוד מאז נפטר עמיתי, מנוחתו עדן. אינני מבקש מהאל אלא שיותירני בחיים עד תום שנה זו, שלא יאמרו הבריות: 'שניהם מתו בתוך שנה אחת'. שים ליבך, יקירי, כי כצל אני מתהלך [השווה תהלים ל"ט, ז]. אין בידי רשות, כי אם התואר בלבד. כוחי אזל, ברכי כושלת ורגלי מועדת. עיניי כהו, וכאשר אני כותב, דומני שאני לומד לכתוב מחדש — פעמים השורות ישרות ופעמים עקומות, וכן סגנוני, מפני שדעתי טרודה מהיום שבו יצא יקירי [בני] לחלב להביא סחורה שהותיר שם. אני מתפלל לאל שישיבנו בשלום 'בטרם אלך ואינני' [תהלים ל"ט, יד]." (על פי תרגומו של גויטיין לשורות 19–25).