T-S AS 154.376

תיאור

מכתב, ככל הנראה מאת יוסף בן יהודה בן יוסף בן יעקב, כנראה מקונסטנטין, אל קהילה או קבוצת אנשים, ככל הנראה בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית עם מעט עברית. כתב היד מגרבי. (השורות הראשונות של המכתב חסרות, והשורות הראשונות שנשתמרו ברקטו כתובות בכתב יד שונה מזה של גוף המכתב.) תיארוך: סוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13, בין השאר על בסיס האזכור של שליט בג'איה אבו עבדאללה אבן יומור (הנזכר ביצירות ספרותיות של אבן עבד אלמלכ אלמראכשי ואלמקרי אלתלמסאני). ייתכן שהשולח הוא החכם המפורסם אבן עקנין עצמו, שגם הוא היה יוסף בן יהודה בן יוסף בן יעקב ופעל בתקופה זו, אך כנראה אין דרך להוכיח זאת בצורה ודאית. השולח פותח בדיווח על הגעתו בשלום לקונסטנטין (או, פחות סביר, לקונסטנטינופול) עם בני משפחתו ובנו, לאחר קושי רב לצאת מבג'איה: "היה זה כיציאת מצרים, עשה לנו האל ניסים, ויצאנו ביד רמה." הם הצליחו לצאת רק בזכות התערבותם של הנכבדים אבו זכריא ואבו עמראן בני אבו אלטיב סעדון בן פראג', שהביאו את עניינו של השולח בפני אבו אלפצ'ל בן עלי אלנאס(?), אשר בתורו הביא אותו בפני (השליט) אבו עבדאללה אבן יומור, שכנראה התיר לו לעזוב יחד עם משפחתו. הוא מדווח כי ביום הגעתו לקונסטנטין נתקל ב[...] יעקב בן יהודה בן יעקב אגמאתי [...], המתואר כאחד מגדולי תלמידיו של יוסף הלוי בן מאיר אבן מיגאש (נפטר 1141). (ייתכן שיעקב בן יהודה זה הוא קרוב משפחה — אח? סב? — של זכריה בן יהודה אלאגמאתי, הידוע מפירושו על הלכות רבתי של אלפאסי שחיבר בשנת 1189/90 ובו הוא מצטט את אבן מיגאש כפוסק.) כיוון שחסרות מספר מילים גם לפני וגם אחרי השם יעקב בן יהודה בן יעקב אגמאתי, ייתכן שהשולח לא פגש אותו עצמו אלא אדם הקשור אליו (זכריה עצמו?). לאחר מכן השולח מתאר את חסידותו וכשרונותיו של האדם בו פגש, ומציין כי "ה'חפיט'' שלו הגיע מתלונן על מצוקתו, כפי שתקראו במכתב המצוי בידו. הוא [מנסה?] להוציא את אמו מפאס." המילה ח'פיט' היא ככל הנראה גרסה של ח'פיד, שמשמעותה נכד ולעיתים גם בן. שחזור סביר הוא שיעקב בן יהודה בן יעקב אגמאתי היה תלמידו של אבן מיגאש, והשולח פגש את נכדו, שהוא עצמו תלמיד חכם. המשך המכתב ממליץ על אדם זה לצדקה: "הוא יודע לקרוא (מקראי תורה) ביופי, והוא משנה מתורת רבותינו זכרם לברכה." השולח (או, פחות סביר, רק הסופר) מציין כאן את שמו ("ידידכם באלוהים, יוסף בן יהודה בן יוסף בן יעקב") ומוסר ברכות מבניו יהודה ויצחק. הוא מוסיף כי נושא המכתב קיבל 30 דינרים בקונסטנטין, וכי הקהילה הייתה נותנת לו אף יותר אלמלא מספרם הרב של הנזקקים המגיעים לשם. הסכום של 30 דינרים גדול מאוד; ייתכן שהוא מגייס כספים לפדיון שבויים, ובכללם אמו שלו.

Princeton Geniza Project description: Letter probably from Yosef b. Yehuda b. Yosef b. Yaʿaqov, probably in Constantine, to a community or group of people, likely in Fustat. In Judaeo-Arabic with some Hebrew. The hand is Maghribī. (The first few lines of the letter are missing, and the first few lines preserved on recto are in a different hand than the main letter.) Dating: late 12th or early 13th century, based in part on the reference to the ruler of Bijāya Abū ʿAbdallāh Ibn Yūmūr (mentioned in literary works by Ibn ʿAbd al-Malik al-Marrākushī (https://shamela.ws/book/17056/2241#p1) and al-Maqqarī al-Tilimsānī (https://shamela.ws/book/1002/808)). It is possible that the sender is the famous scholar Ibn ʿAqnīn himself, who was also a Yosef b. Yehuda b. Yosef b. Yaʿaqov and who was active in this period, but there is probably no way to prove this one way or another. The sender opens by reporting that he arrived safely in Constantine (or less likely Constantinople) with his family and son after much difficulty getting out of Bijāya, “It was like the exodus from Egypt, God did miracles for us, and we went out with a high hand." They got out thanks only to the intervention of the notables Abū Zakariyā and Abū ʿImrān the sons of Abū l-Ṭayyib Saʿdūn b. Farrāj, who brought the sender's case to Abū l-Faḍl b. ʿAliyy al-Nās(?), who in turn brought it to (the ruler) Abū ʿAbdallāh Ibn Yūmūr, who evidently allowed him to leave together with his family. He reports that on the day of his arrival in Constantine, he encountered [...] Yaʿaqov b. Yehuda b. Yaʿaqov Aghmātī [...], who is described as one of the greatest pupils of Yosef ha-Levi b. Meʾir Ibn Migash (d. 1141). (This Yaʿaqov b. Yehuda may be a relation (brother? grandfather?) of Zekharya b. Yehuda al-Aghmātī, who is known for his commentary on the Halakhot Rabbati of al-Fāsī which he composed in 1189/90 CE and in which he cites Ibn Migash as an authority; see Michael Wechsler, "Zechariah ben Judah al-Aghmāṭī," EIJW.) A few words are missing both before and after the name Yaʿaqov b. Yehuda b. Yaʿaqov Aghmātī, so it is possible that the sender did not meet him but rather a person associated with him (Zekharya himself?). The sender then describes the piety and worthiness of the person he encountered and states that “this ḥafīẓ of his arrived complaining of his straitened circumstances, as you will read about in the letter that is with him. He [is trying?] to bring his mother out of Fez.” The word ḥafīẓ is probably a variant of ḥafīd, meaning grandson or in some cases son (see Friedman, Dictionary, p. 292). A likely reconstruction is that Yaʿaqov b. Yehuda b. Yaʿaqov Aghmātī was the disciple of Ibn Migash, and the sender encountered his grandson, who is also a learned scholar. The remainder of the letter recommends this man for charity, “he can read (Torah) verses beautifully, and he shares the teachings of our rabbis, of blessed memory." The sender (or less likely merely the scribe) gives his name here ("your friend in God, Yosef b. Yehuda b. Yosef b. Yaʿaqov") and conveys greetings from his sons Yehuda and Yiṣḥaq. He adds that the bearer was given 30 dinars in Constantine and that the community would have given him even more were it not for the large numbers of needy people arriving there. The sum of 30 dinars is very large; he may be raising funds for the redemption of captives including his own mother. ASE