מכתב משפחתי ביהודית-ערבית. תאריך משוער: כנראה המאה ה-12 או ה-13, על פי הפריסה וכתב היד

תיאור

מכתב משפחתי ביהודית-ערבית. תאריך משוער: כנראה המאה ה-12 או ה-13, על פי הפריסה וכתב היד. אותו שולח ואותו נמען כמו בשני מכתבים נוספים באוסף. זהות השולח/ים והנמען/ים קשה לפענוח, אך ככל הנראה יש די ראיות בגוף המכתב עצמו. התרג'מה נוסחה: "בנך אבראהים", ושתי הכתובות ממוענות לאבו אל-חסן אבראהים אל-מע'רבי, בשוק הצורפים בפוסטאט. אולם הקול המרכזי במכתב הוא של אישה, המכתיבה את המכתב לסופר בשם אבראהים (אולי בעלה או אחיה), והיא פונה לקרובה מבוגרת יותר, קרוב לוודאי אמה. היא גם דורשת בשלום אחותה אֻם אסמאעיל. הנמענת הראשית, שאולי חיה עם אֻם אסמאעיל, אמורה למסור לאֻם אסמאעיל שבעלה (אולי אותו אבו אל-חסן אבראהים שבכתובת) ישלח מכתב עם חדשותיהם. אז נוטל הסופר אבראהים את רשות הדיבור, דורש בשלום אבו אל-חסן (ואביו וילדיו) ונוזף בו על התייחסותו לאישה מסוימת (אולי אשתו אֻם אבראהים): "לא כך סוכם בינינו, ולא כך הוריתי לך (להתנהג). כל שאתה עושה לה, אתה עושה לנו". יש דרישות שלום לאנשים נוספים, ובהם סת זהר ואבו אל-רביע סלימאן ובנו אבראהים ואמו. באשר לגוף המכתב, השולחת מדווחת שבתה (סת אל-נעם) ובנה (אבו אל-חסן) נפלו שניהם מגג, אך לא נפגעו קשות (השוו למכתב המקביל). היא מדווחת על אישה בשם צַיד (או סת אל-צַיד), שאולי היא שפחה, המבקשת להינשא לעבדו של אבן מצבאח, דבר הגורם למצוקה רבה לבעליה (חלק זה אמור להתבהר בהשוואה למכתב המקביל). היא מבקשת שהטבעת שלה תישלח עם בת דודתה (בנת ח'אל) של הנמענת, סת נסרין, ושבגד יימכר בקוץ ושמכספי המכירה ייעשה משהו ("אטראף") עבור אבו אל-חסן. הערה: גויטיין תיאר במקור את המכתב כמכתב מאבראהים לאחותו, בעניין אלמנה עם ילדים שהתכוונה להינשא לאדם שמוניטין רע לו לכל הדעות. הדיין הזהיר אותה אך היא עמדה בסירובה להתחשב וביקשה להינשא לו. הכותב מוסר על הילדים ומתלונן על הזנחה. חלק מן המידע מבוסס על מאמרה של אסתר וגנר על "שפת הנשים" (2015).