תיאור
ברקטו: חלקה התחתון של איגרת (אולי איגרת רשמית או טופס נוסחאות) בכתב ערבי. בשורות החותמות מודה הכותב לנמען ומצטט שני טורי שירה שנהוג להביאם לשם הבעת הכרת תודה: ולו אנני אותית כל בלאגה * ואפנית בחר אלנטק פי אלנט'ם ואלנת'ר למא כנת בעד אלקול אלא מקצרא * ומעתרפא באלעג'ז ען וג'אב אלשכר (שמשמעותם: גם אילו ניתן לי כל כושר ביטוי, וכליתי את ים הדיבור בשירה ובפרוזה — לאחר כל מה שנאמר עדיין הייתי מקצר, ומודה באוזלת היד מלקיים את חובת ההודיה.) לקראת סוף המסמך נראית עלאמה (סימן רשמי) הכתובה בעט עבה, וקריאתה היא ככל הנראה "ג'דד עהד" — ביטוי המסמן כפי הנראה את חידוש כהונתו של אדם כלשהו במשרה; ייתכן שטורי השירה של תודה נכתבו בתגובה לכך. בוורסו: שני טורי שירת אהבה מאת המשורר האנדלוסי בן המאה ה-11 עלי אלחֻצרי אלקירואני (נפטר 1095), ובראשם בסמלה.
Princeton Geniza Project description: On recto, the bottom of a letter (official letter? formulary?) in Arabic script. The writer thanks the addressee in the concluding lines quoting two verses of poetry that are commonly quoted to express gratitude - ولو أنني أوتيت كل بلاغة*وأفنيت بحر النطق في النظم والنثر لما كنت بعد القول إلا مقصرا*ومعترفا بالعجز عن واجب الشكر Towards the end of the document, there seems to be an ʿalāma in a thick pen which reads as جدد عهد, probably signifying the renewal of the tenure of someone, and the verses of poetry in gratitude are in response? On verso, there are two lines of love poetry by the 11th-century Andalūsī poet ʿAlī al-Ḥuṣarī al-Qayrawānī (d. 1095) headed by a basmala.