מכתב שנשלח אל אבו אלברכאת אבן שלִידה בפוסטאט, בערבית-יהודית

תיאור

מכתב שנשלח אל אבו אלברכאת אבן שלִידה בפוסטאט, בערבית-יהודית. הכותב פונה אל הנמען בכינוי "דודי" (עמּי). מטרת המכתב היא ניתוק היחסים ביניהם, והוא בולט בעוינותו החריפה. הכותב מדווח כי אבו אסחאק החזן הגיע לאחרונה וסיפר לו שהנמען חולה קשות וסובל מכאבים ("פי חאלֵן צעב מן אלוגע"). במקום להביע אהדה, פותח הכותב במסכת האשמות על יחסו הרע של הנמען כלפיו (וכלפי בני משפחתו?) ועל כך שפצע את לבו; "אפילו זרים לא יכלו לפצוע את לבי כך" (שורות 13–14 בצד הפָּנים). מהות הסכסוך קשה לפענוח. הכותב מביע משאלה שאנשים מסוימים ייהרגו בידי הגֻ׳ז (סלג׳וקים/תורכמנים) הפושטים באזור (שורות 7–8). הכותב ממשיך: "יקלל האל את השעה שחשפה עניין זה... היא לא הביאה לי דבר מלבד רעה (וּבּאל). מעתה ואילך לא אכפת לי דבר לגבי רצונותיך ולא לגבי מחלותיהם של בני ביתך. נשבע אני באלוהים שלא אכתוב לך עוד, לא אאחל לך שלום ולא אשאל בשלומך, לא שלך ולא של בני ביתך, לא בלשון ולא בפה (כלומר, כלל וכלל לא). ו[אשאר?] בעולם הזה בלא דוד, בלא אב ובלא אח". הוא חותם בשני ציטוטים מקראיים בעלי אופי של צדקנות עצמית: "אחד היה אברהם [ויירש את הארץ]" (יחזקאל לג, כד, בציטוט מעט משובש), ו"לתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו" (ירמיהו יז, י, בציטוט מעט משובש). ייתכן שהכותב מצטט גם את שמואל א' כד, טו ("והיה ה' לדיין") מוקדם יותר במכתב (שורות 11–12 בצד הפָּנים), אך חסר בכתב היד מקשה על ודאות. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.