מכתב מיום ט"ו בסיוון ד'תתקס"ח (1208) מיהודה בן אהרן בן אלעמאני באלכסנדריה אל אבו אלמג'ד מאיר בן יכין בפוסטאט

תיאור

מכתב מיום ט"ו בסיוון ד'תתקס"ח (1208) מיהודה בן אהרן בן אלעמאני באלכסנדריה אל אבו אלמג'ד מאיר בן יכין בפוסטאט. חלקו הראשון של המכתב (שורות 6–17 בצד הראשון) עוסק בחילופי פיוטים בין שני החזנים. יהודה כותב: "אתה מזכיר שהקינות הגיעו ושכולן ברשותך. הדבר אינו אפשרי. לו אמרת 'יש בידי אחת מעשר', ניחא; אך שכולן בידיך — הדבר בלתי אפשרי, שכן חלקן חוברו [כלומר לאחרונה] בידי דודי צדוק — צורו ישמרהו". בהמשך מוסר יהודה כי אחיו של אבו אלמג'ד, סעיד, חלה קשות אך התאושש, ואילו אמו של אבו אלמג'ד ואחיו הלאל שלומם טוב. יתר המכתב המקורי (שורות 18 עד שורה 12 בצד השני) הוא מכתב המלצה עבור נושא המכתב — משה בן ח'ליפה, מגרבי שהגיע לאלכסנדריה כשנה וחצי קודם לכן, אשר התעוור עקב מחלת עיניים וניתוח כושל. במשך חודשיים לאחר הניתוח סבל מדופק מוגבר (צרבאן?) ו"ראה דברים איומים בנפשו" (אבצר אלעטאים פי רוחה?), ועד היום הוא כאבן דוממה. יש לו תלויים בו — אישה, בת בתולה, ובן בן שישה חודשים. הקהילה תמכה בהם שנה וחצי, אך הפסיקה שוב אינה מספקת, וקרוביו באלכסנדריה אינם יכולים לפרנסו. משה נושא עמו מכתב נוסף עם חתימות של "הדיין"; רבי צדוק החזן; בו סעיד בן אלקש; בו עומר הלוי בן אלבגדאדי; יהודה עצמו; בו עמראן בן ע'ליב; רבי שמחה הכהן; ורבי אליהו הדיין. יש נספח (שורות 16–20 בצד השני) שנכתב יומיים לאחר המכתב המקורי, כאשר יהודה שמע שאשתו של אבו אלמג'ד חולה במצב מסוכן, והוא מתפלל שישמע בקרוב על החלמתה. נספח שני (שורות 21–24 בצד השני) מציין שמשה אינו יכול לנסוע כרגע משום שיידרש לשלם את מס הגולגולת פעמיים, אך שאבו אלמג'ד ידאג לו כשיגיע. אשתור קרא את התאריך בטעות כ־1400+168 לפי המניין הסלאוקי (1257), ואולם למעשה מדובר ב־4800+168=4968 לבריאת העולם (1208). כך גם לגבי מכתב נוסף שכתב יהודה שבוע אחרי מכתב זה. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייה של גויטיין.