מסמך משפטי המסדיר את חלוקת הרווחים וההפסדים בקבוצת סוחרים בת ארבעה אנשים שעמדו לצאת לסוריה, לאחר שאחד מהם נבצר ממנו לנסוע בשל מחלה. המסמך מתוארך לשנת 1542 למניין השטרות (= 1231 לסה"נ). מדובר בטופס לא חתום של הסכם קומנדה (עסקא) בין ארבעה צדדים: אבו סעד בן אברהים אלצבאע', אבו מנצור בן אלסכרי, סלימאן בן עמראן אלצבאע' ופתוח בן אבו אלעז אלצבאע', שכולם עמדו לצאת לאלשאם (סוריה) לצרכי מסחר. רישומי הסופר נכתבו ככל הנראה במהירות, מתוך כוונה להשלים את הפרטים מאוחר יותר כאשר ייכתב ההסכם המלא. סכום ההשקעה של השותפים מצוין רק לגבי אבו סעד בן אברהים אלצבאע', המשקיע 82 ו-11/12 דינרים. לפני היציאה לדרך חלה אבו סעד ולא יכול היה לנסוע. במצב כזה בדרך כלל היה נדרש השותף החולה (הפעיל) לרדת למעמד של משקיע בלבד, וייתכן שחלוקת הרווחים כאן משקפת ארגון מחדש כזה. שלושת השותפים הפעילים מקבלים 13/24 מן הרווחים בעוד אבו סעד מקבל 11/24, בעוד שההפסדים מתחלקים בשווה. החלק הנוסף של שתים-עשרה מהרווח מוקצה לשותפים בתור "שכר עמלם ומחייתם". בנפרד, אבו סעד מפקיד 19 דינרים בעסקת קומנדה עם סלימאן בן עמראן, עם חלוקה דומה של רווחים והפסדים. לא ברור מדוע אבו סעד מפקיד את עיקר השקעתו אצל שלושת השותפים יחדיו ולאחר מכן מוסיף השקעה נפרדת אצל סלימאן בלבד.
תרגום לעברית
כיוון שהיה בעשור הראשון של חודש אב יהפך אבלו לששון, דשנת אלפא
וחמש מאה וארבעין ותרתין שנין לשטרות, בפסטאט מצרים דעל
נילוס נהרא מותבה, רשותיה דאדוננו נגידנו אברהם הרב המובה/ק/
דגל הרבנים יחיד הדור ופלאו הנגיד הגדול ירום הודו ויגדל לנצח כבודו,
התייצב לפנינו כגק' מרנ' ורבנ' שלמה הלוי החכם והנבון הסופר המהיר גבור בחכמתו
שתורתו אומנותו ירים השם מעלתו ס"ט בן כגק' מרנו ורבנו שמואל //הלוי// הדיין
המשכיל החכם המופלא בית דין הגון זצ"ל, ואמר לנו: העידו עלי וקנו ממני קנין שלם
בלשון מעכשיו, שלשיך' (!) אבו סעד כגק' מרנא ורבנא סעדיה הבחור היקר
ס"ט בן כגק' מרנא ורבנא אברהם הזקן היקר נ"ע, מן הדראהם (מטבעות כסף) שהם מטבע מצרי
מאתיים [וחמישה עשר דרהם], אשלם לו אותם בתשלום אחד בסוף סיון דשנת אלפא
וחמש מאה //וארבעין// ותלת שנין לשטרות, בלא עיכוב ובלא דחייה. וקנינו אנחנו העדים
המניחים חתימותינו בסופו, לפי מה שיבואר בו, ממר' שלמה הלוי הנזכר,
שעליו ובידו ובחובתו ומן ממונו לשיך' אבו סעד אלצבאג' (הצבּע) הנזכר
מן הדראהם המהלכים בהם בארצות מצרים שהם מטבע מצרי, מאתיים
וחמישה עשר דרהם, ושהוא ישלם לו אותם בסוף סיון דשנת א'תקמ"ג
לשטרות, ושסכום זה שבידו למ' סעדיה הוא חוב גמור ומלוה זקופה
עליו בחייו ועל יורשיו אחריו למ' סעדיה וליורשיו אחריו, ושהאחריות בכך
על מ' שלמה זה ועל יורשיו אחריו.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, unpublished editions., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.