מסמך משפטי בכתב ערבי, מתוארך ליום רביעי, כ״ג רג׳ב 1244 להג׳רה — ינואר 1829 לספירה

תיאור

מסמך משפטי בכתב ערבי, מתוארך ליום רביעי, כ״ג רג׳ב 1244 להג׳רה — ינואר 1829 לספירה. במבוא למהדורתה מציינת ג׳יין הת׳אוויי כי מדובר בהצהרת הודאה מקוצרת (אקראר) על חבות בהלוואה, שקיבל על עצמו נושא משרה המכונה חַ׳אחַ׳אם בַּאשִׁי (בערבית: חַ׳אחַ׳אם בַּאשִׁי). לאחר 1835 ייחד תואר זה את הרב הראשי של איסטנבול, שייצג — לפחות להלכה — את כלל נתיניו היהודים של הסולטן העות׳מאני. התואר מופיע לפרקים גם קודם לתאריך זה, אך משמעויותיו אינן ברורות ואינן עקביות. נסיבות אלה מקשות על זיהוי האיש המכונה כאן רב ראשי. המסמך משמר את שמו כ״באר-כאר״ או ״באר-כארה״ — שם הקרוב דיו לזה של הרב המוביל בקהילה היהודית של איסטנבול באותה עת, חיים יעקב בֶּניַכָּאר, עד כדי סבירות שהמדובר אכן בו, שכן שמו יכול להיכתב גם ״באר-יַכָּאר״ בשימוש בַּאר הארמית במקום בֶּן העברית. בֶּניַכָּאר עמד בראש קהילת איסטנבול בשנים 1800–1835. מעניין לציין שדווקא בשנת פטירתו נכוננה משרת החַ׳אחַ׳אם בַּאשִׁי באופן רשמי, ונושאה הראשון היה יורשו של בֶּניַכָּאר בהנהגת הקהילה. אם המסמך אכן יצא מקהיר, ייתכן שגם המלווה — הסוחר (חַ׳ואג׳ה) אלכאן עַמִּינָדָב — ישב בה. הערב להלוואה, שמעון פְרַנְסִיס, ישב בקהיר ללא ספק: מדובר בסוחר הבין-לאומי היהודי, שחברתו ״קארו ופרנסיס״ ניהלה עסקאות פיננסיות ברחבי אגן הים התיכון בשנים 1790–1830 בערך. ה״סימן״ והחותם של שמעון נזכרים במסמך אך אינם נראים בו; ככל הנראה חתם וחתם בחותמו על המקור השלם. הערה נוספת: שני האזכורים של שם המשפחה של החַ׳אחַ׳אם בַּאשִׁי נכתבו בכתב יד: ىار كاره. חקירה עתידית של שמות נושאי המשרה הזאת צריכה לשקול אם אין כאן שם משפחה דו-חלקי — הפטרונים ״באר״ ואחריו שם בעל השפעה איבֶּרית או איטלקית: באר-קארה (Cara) או אפילו באר-גארה (Gara), אם הסופר הכיר את הכתיב הטורקי-עות׳מאני. גם שם המשפחה האיברי ״ואַרגַארה״ (בכתיב מקובל יותר Vergara) אינו נשלל. הזיקה האפשרית בין שמות המשפחה קארה וקארו/קארו בקהיר של ראשית העת החדשה מצפה אף היא למחקר נוסף.