מכתב מאישה יהודייה, השוהה בטריפולי (לבנון) או בסביבתה, אל גיסה בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. הכותבת היא פליטה מירושלים שסבלה מידי הסלג'וקים הטורקים הפולשים בשנות ה-1070 לספירה. היא נאלצה להימלט מירושלים לטריפולי, ומדווחת על הטבח שראתה במו עיניה: "הייתי איתו ביום שראיתי אותם נהרגים באופן נורא... אני אישה חולה על סף טירוף הדעת (כלשונה: אני אישה משוגעת, anā ṣabiyya majnūna), נוסף על הרעב של בני משפחתי והילדה הקטנה שכולם איתי, ועל החדשות המזוויעות ששמעתי על בני." היא מציעה שמוטב היה להישבות, שכן השבויים "מוצאים מי שמאכיל ומשקה אותם", בעוד שהיא וילדיה, שלא נשבו, גוועים ברעב. (חלק מהמידע מתוך CUDL.)
תרגום לעברית
צד א
[מכתבי אליך, בני ואדוני] והנעלה, ישמור האל את שלומך ואת אושרך לעד.
[עלי להודיע] לך, בני [היקר], דבר שאתאר לך מיד.
[... היה אבו אלכיר] עם אלמֻנתצִר, ומת אלמֻנתצ[ר]
[ונעדר אבו אלכיר]. וכעת [מבקשת אני לתאר] במידת יכולתי את המערומים והרעב עד ש
[קרובנו] יוסף לא קימץ עמנו, לא במעות ולא בחיטה ולא בדבר אחר. ואף
החזיר לי את המשכונות שהיו אצלו ומשכנתי אותן אצל אחר, והאל יתעלה ראוי לתודה
וציווה עלינו להודות לו. ואל תמנעו מלשלוח אליו מכתב תודה [...]
[...] משם [...] אשר [...]
על [ספרי] אבו אלכיר לא ידעתי דבר עד שהגעתי לטראבלס, כי ה[...]
הארגז היה נעול, ולא ידעתי מה בתוכו אלא בטראבלס. אלא שמתו
עמו ביום שראיתי אותם — הרג רב — וניתץ בי כל אסון. וסיפרו לי כי מ
עת שמת אלמֻנתצר נעדר אבו אלכיר, והיו לו ספרים, ומכ[רנו]
את [ספריו] ואת ספריכם ביום צאתו בחמישה דנארים. והגיעו מכתביכם
אודותם. ואם יראה מולאי הנגיד, ישמור האל את מעמדו, לשלוח את
חמשת הדנארים, יעשה זאת מקצת צדקתו, ובהם נפדה את כל הספרים
ונשלחם אליכם. ואם הוא (אבו אלכיר) בכלל השלום, הוא יפדה אותם וישלחם
[אליכם]. וכבר הגיע אלי כי אבו אלופא, מעת שנעדר אחיו, לקחוהו הבדואים. ואני
אישה צעירה אומללה, בלי [...] מלכתחילה, והתינוקת שהם עמי [ראשית]
הבשורה הרעה ששמעתי על בני. ואם מולאי הנגיד נשבע שלא יענה לי
ויענישני בעוונות אבו אלכיר, רחמו עלי אתה ואחותך ואמך במידת
יכולתכם.
צד ב
ואני, בדתנו, סבורה שהרוּם (הצלבנים) והשבויים במצב טוב משלי, שכן כאשר נשבים
הם מוצאים מי שיאכיל וישקה אותם, ואני, //בחיי// דתנו, ערומה
עירום מכוער, [ואני] מתה ברעב, אני וילדיי. ועתה
אל תזניחו אותי, שמרו על קרבת המשפחה ועל הדם, והאכילוני על ידי
[מ]כתבים. והאיש הזה — אחיו לא קיצר עמו עם בואו לראשונה
הנה, עד שתבע אותם על ירושה, ואירע ביניהם קרע גמור, ואין
מהם אחד שמדבר אליי. [ו]התפלאתי בימי הצרה הללו שכך
יהיה. בזמן שהייתי בירושלים היו מכתביכם והשתתפותכם מגיעים
אליי בשפע, כפי שראוי בין שתי אחיות //ואחים//, אך עתה נקטעתי.
כתבתי מכתב זה כשהאנשים כבר מפליגים, ולא פירשתי בו אף מקצת ממה
שאני נתונה בו. וקבל לעצמך ממני שלום, ולמולאי הנגיד ולמולאי הח'בר,
ישמרם ה', שלום, ולאמך ולאחותך ולבת דודך שלום, וכל מי שחסותך
חופפת עליו — מיטב השלום.
הפוך, מימין
יגיע אל מולאי וסידי הנכבד
אבו אלאעלא, ישמרהו ה'
הפוך, משמאל
[שא]כרה א[נעאמה
בן אבו אלכיר בן אל[
רצא בלג תוגר
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Moshe Gil, Palestine During the First Muslim Period (634–1099) (in Hebrew) (Tel Aviv: Tel Aviv University, 1983), vol. 3., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.