מכתב מאת הסופר חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138) לגיסו, ובו סיפור מפורט על הקשיים שנתקל בהם בניסיון להשיג שובר על תשלום מס (בראאה), ועל הקשרים השונים שגייס לצורך כך — חלקם הועילו יותר וחלקם פחות. במכתב מוזכר הדיואן של אבן קדיש (השוו לפריט נוסף בו מופיע אזכור דומה). בנוסף, הכותב מברך את גיסו על כך שאחותו ילדה בן ובת. לפי גויטיין, קיים גם תרגום אנגלי שלו למכתב זה.
תרגום לעברית
צד א
בשמ רחמ
כותב אני אל אדוני השיח' הנכבד, יאריך אלוהים את חייו ויתמיד את שמירתו וחסדיו,
וישפיל בבזיון את מקנאיו ואויביו, ולא ימנע ממנו את הצלחתו הטובה, ויהיה לו
מגן ושומר בכל ענייניו אם ירצה אלוהים. [ומה ש]אני מודיע לאדוני הוא שאני
יצאתי מאצלו ביום ראשון, ועמי עמראן ואבראהים, והלכתי
עמם ברגל אל אלמניה לבקש ספינה. משלא מצאתי, המשכתי כמו שאני
במצבי אל אלגיזה ברגל, ויעיד אלוהים שלא הרמתי רגלי על ר[גל השנייה]
עד שהגעתי ביום שלישי אחר הצהריים ואני כמעט מת. ובאותה שעה שהגעתי הייתה שעת
הגעת בהמות הרכיבה של האמיר, וזו הייתה ברכת שהותי אצלכם בשבת. והלכתי
במצבי, ופגשתי את השיח' אבו אלפצל ומסרתי לו את המכתב.
אמר שהוא עצמו אינו יודע הרבה. לו היה נשאר, לא היה חסר לו
יותר ממה שקרה לו. ואמר: "איני יכול לקחת ממנו גרעין אחד, ואילו יכולתי
לקחת ממנו גרעין, הייתי [עושה זאת]". ושהיתי עמו חמישה ימים. אז ראה אבו עמ[ראן]
— יחייהו אלוהים — שהעניין מתארך, והביא אותי אל השיח' אבו אלמעאלי
ואמר לו: "הצג אותו לפני תאג' אלעג'ם (כתר הפרסים)". אמר השיח' אבו אלמעאלי: "האמיר
פחות דרגה מזה". אז כתב לי פתק אל השיח' אבו אסחק בן מבשר,
שהוא ראש הדיואן של בן קדיש. הוא הושיב אותי עד שבא אחד מנעריו,
ואמר לו: "אמור לזעים אלדולה שישחרר לזה את התבואה שלו ממס, ואם לאו, אני עצמי אשמש קבלה".
ואמר לאבו עמראן: "לך עמו". וירד — יעיד אלוהים — עמי אל
פסטאט ארבע פעמים ביום אחד עד שמצאנוהו, וכתב לי [פקודה] לשחרר [את התבואה].
אמר לו אבו עמראן: "לא אקבל אלא שחרור של שתי מנות התבואה יחדיו".
אז שחרר את הכול, לאחר כל המהומה הזאת. וכתב לשיח' אבו אסח[ק]
ואמר לו: "אמור לו שאכלו את תבואתי והתנכלו לכל רכושי, ולולא
אתה לא הייתי מוסר גרעין חיטה אחד". אמר לי אבו עמראן: "תיקח [דבר]
לשיח' אבו נצר, אם נשאר לו דבר מה שיודיעני, אולי
ייקח שני ספרים אחרים וימשכן אותם". ומצאתי מצנפת אחר שהפכתי את העולם,
הבריות הרבה, ולא נתן אלוהים בהם ברכה. והאלוהים עד שמכרתי
את המטפחת הבלויה שהייתי משתמש בה תמורת 13 וחצי דרהם בלבד, ושילמתי בהם
את הגַ'אליה (מס הגולגולת). והפשתן הגיע אל אחותך [...] ולא שילמתי עליו פרוטה.
וקיבלתי מהִבּה את חמשת הרַטלים של פשתן ומסרתי אותם לאחותך עבור דו[דהּ].
ואני מברך אותך רבות על שנחלצה אחותך בשלום ללדת בן ובת. ואל תשאל
עד כמה היא מתרעמת עליך. ולולא שאני נאלץ להישאר בגלל ה[...]
הייתי בא במקום המכתב הזה — האל יַתְנֵהוּ לחיים. וכרוך בתוך המכתב
הזה כתב ידו של זעים אלדולה על שחרור שתי מנות התבואה כולן, ולכן אני
מבקש בטובך שתמכור אותן לי במה שיחלוק אלוהים, שהרי לא נעלם
ממך מצבי, ואתה — יחייך אלוהים — מכיר את המטמורה (המחסן התת-קרקעי). והשיך
אבו עלי מוכיח אותך הרבה, ואומר: "שלחתי לו ארבעים דרהם
עם קאסם שיקנה לי בהם שעורה, ועד עכשיו לא שלח לי דבר."
יוחד לך מיטב השלום, ולמולאי אבו נצר השלום, ולאבו אלישע
ולכל מי שחסותך פרושה עליו — מיטב השלום, ושלום.
אלוהים אלוהים! איני צריך להזהירך, שהרי כל כלב מדבר
בכבודך. ואל [תָ]לין אותי על דבריי אלה, שכן לולא הָי[יתי שומע אותם]
מדברים בך, לא הייתי אומר לך דבר. הודעתיך את כל זה.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, unpublished editions., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.