מכתב מלַבְּרָאט בן משה בן סֻגְ'מָאר, במהדיה, אל אחיו יהודה, בפוסטאט

תיאור

מכתב מלַבְּרָאט בן משה בן סֻגְ'מָאר, במהדיה, אל אחיו יהודה, בפוסטאט. ביהודית-ערבית. תיארוך: 9 בינואר (י"ב בשבט) 1058 לספירה לפי גיל, או 1061 לפי בן-ששון. לברָאט מברך את יהודה על הולדת בנו הבכור. ייתכן שיש כאן תפילה שהאל יגן על התינוק מעין הרע (שורות 11–12 בפנים; האות הראשונה של המילה מטושטשת; גיל קורא אַלצַ'וְ' ולא אלסוּא'; אף אחת מהאפשרויות אינה תקנית לגמרי מבחינה דקדוקית). לברָאט שמע מזַכָּאר שהתינוק הוא בת, והתרגע רק כשהגיע מכתבו של יהודה עם הבשורה שנולד בן. לברָאט שומר עמו את המכתב המבורך, מנשק אותו ומצמידו אל עיניו; השבוע נתן אותו לאחותו, אך הכריח אותה להבטיח להחזירו (שורות 4–18 בפנים). לברָאט ממשיך בענייני מסחר. יש כאן תגובה מפורטת לדברי יהודה על הכאב שגרם לו לברָאט כשנזף בו על החלטה עסקית שקיבל יהודה. לברָאט טוען שכתב זאת רק משום שנסבב סחורתו של אדם אחר. באשר לחוב של יהודה כלפיו — מהם עשרים דינרים לעומת יחסיהם, ששווים כל העולם? אם הרגיז את יהודה נזיפתו של לברָאט, הרי שעכשיו לברָאט מתרגז מתגובתו של יהודה. יתרה מזאת, הסכום הזה אינו כלום לעומת מה שכבר איבדו בקירואן. כמאמר הפתגם: "אם לא נותר מצידה שלך אלא עוגה אחת, מוטב שתשליכנה לים" (שורות 18–32 בפנים). המכתב ממשיך בענייני המסחר בין אפריקיה, סיציליה ומצרים. נזכרים בו רבים: הנגיד, נסים, אבו הארון, חיים בן עמאר, נערו של חסון, חסון בן מוסא, יהודה בן מוסא, אבו עבד אללה, נכבדי קירואן והמהדיה, אסחאק בן בר[הון?], ויוסף בן עלי הכהן. אנשים שהגיעו מפלרמו סיפרו שזכאר חלה ואחר כך התאושש (שורות 33–57 בפנים). לברָאט שמח לשמוע שיהודה למד תורה, משנה ותלמוד עם 'הרב' (שורה 58 בפנים ובשוליים). הצד האחורי כולל בעיקר דרישות שלום. לברָאט מופתע מנזיפתו של יהודה על שנסים אינו שולח לו מכתבים. (גיל מזהה אותו עם רב נסים בן משה השלישי.) נסים אפילו לא כתב ללברָאט, המצוי במרחק שעתיים ממנו. "הוא גוסס, והוא יכתוב לך מכתב?" (שורות 11–13 בגב). נסים פדה כתר תנ"ך השייך ללברָאט וליהודה, אשר נבזז באחת ממלחמות אפריקיה. עתה מבקש לברָאט להסדיר את החזר התשלום לנסים ולקבל את הספר בחזרה (שורות 13–17, 23–24 בגב). לברָאט חותם בבשורות רעות מאפריקיה, מסיציליה ומאל-אנדלוס (שורות 35–40 בגב). מחיר החיטה האמיר בקיץ הזה; קירואן היא הריסות; הבדואים נלחמים זה בזה; אנשים חרדים לגורלה של סיציליה בשנה זו, שכן הפרנקים תקפו בצבא גדול; הם (הפרנקים) גם פלשו אל-אנדלוס בשנה זו והחריבו רבים מכפריה, הרגו אנשים רבים והטילו מסים על כל האזורים שכבשו.