T-S Ar.30.250

תיאור

מכתב מאדם אל אביו או מורהו, על דף כפול (ביפוליום). המחצית הראשונה כתובה בעברית והמחצית השנייה בערבית-יהודית. כתב היד משתנה במידה ניכרת מתחילת המכתב ועד סופו, אך ייתכן שהדבר נובע פשוט מהאצת הכתיבה ומפחות הקפדה, ולאו דווקא מקיומם של שני סופרים שונים. תיארוך: לא לפני 1141 לסה"נ, מאחר שיהודה הלוי כבר נפטר; אם הכינוי "אלנזר" מתייחס לנתן בן שמואל, הרי שהמכתב נכתב לא יאוחר מ-1164 לסה"נ לערך. בחלק העברי השולח מתחרט על שביזה את חכמתו ולמדנותו של הנמען, חולק לו שבחים נמלצים, ומקונן על הריחוק שביניהם. בחלק הערבי-יהודי הוא מבקש העתקים של מספר פיוטים ליטורגיים, ובכללם 5 או 6 רחמים מסוג "עמאני ע'רבא(?)". הוא מוסיף: "מאז שעזבתי את דמשק, בכוונתי להקדיש את עצמי לעיסוק בחזנות. לשם כך השאלתי את הדיוואנים של שלמה הקטן (הוא אבן גבירול הנודע) ושל יהודה הלוי – זכר צדיקים לברכה – וערכתי מהם תמציות לשימושי" (לפי גויטיין). כן השאיל סידור ולומד את התפילות שבו. הוא מבקש מהנמען לשלוח את הפריטים המבוקשים עם סאלם, הע'לאם של אלת'קה. כל הוצאה על הנייר ועל המעתיק – השולח יחזיר אותה. הוא מוסיף שבתשעה באב פנו אליו אלמהד'ב ואלנזר ואחיו וביקשו ממנו לחבר קינה על בסיס "אשתונן ואתאונן" (כנראה בהתייחסות לקינה של אהרן אבן אלעמאני בעלת אותה פתיחה). השולח רושם בתחתית המכתב את גרסתו שלו ל"אשתונן ואתאונן", "על פי לחן שלמדתי ממך". אין זה נראה שהקינה כאן היא הקינה המקורית "אשתונן ואתאונן", ואף לא שהשולח הוא אהרן אבן אלעמאני עצמו (שכתב ידו מוכר ממקורות אחרים).

Princeton Geniza Project description: Letter from a man to his father or teacher. On a bifolium. The first half is in Hebrew and the second half in Judaeo-Arabic. The handwriting evolves significantly from the beginning to the end, but this may simply be due to writing faster and with less care; it does not necessarily mean that there are two different scribes. Dating: no earlier than 1141 CE, as Yehuda ha-Levi is dead; if 'al-Nezer' refers to Natan b. Shemuel, that would date the letter to no later than ~1164 CE. In the Hebrew portion, the sender repents of having scorned the addressee's wisdom and education, offers eloquent praises for the addressee, and mourns the absence between them. In the Judaeo-Arabic portion, he asks for copies of a number of liturgical poems, including 5 or 6 "ʿAmmānī ghurabā'(?)" raḥamim. He adds, " Ever since I have left Damascus, I intend to devote myself to the calling of a cantor. For this purpose, I have borrowed the diwans of Shelomo the Little (the famous Ibn Gabirol) and of Yehuda ha-Levi—may their memory be blessed—and made excerpts from them for my use" (Goitein, Med Soc II, p. 221 n. 10). He has also borrowed a siddur and has been studying the prayers in it. He asks the addressee to send the requested items with Sālim the ghulām of al-Thiqa. Whatever the cost of the paper and the copyist, the sender will reimburse it. He adds that on Tisha b'Av, al-Muhadhdhab and al-Nezer and his brother approached him and asked him to compose a dirge based on אשתונן ואתאונן (it seems referring to Aharon Ibn al-ʿAmmānī's dirge with the same opening: see BL OR 10594.4). The sender then records his own version of אשתונן ואתאונן at the bottom of the letter, "based on a laḥn I learned from you." It does not appear that the dirge here is the original אשתונן ואתאונן or that this sender is Aharon Ibn al-ʿAmmānī himself (whose handwriting is known from T-S 13J14.25). ASE