Bodl. MS heb. d 76/60

תיאור

מכתב מאישה בהריון, ככל הנראה אמידה, אל אחותה בעיר. הכותבת מתלוננת על הזנחה מצד הנמען ומביעה חשש שחלק מביתה ייתפס על ידי הצבא — הע'ז או הטורקמנים — לצורך אכסון חיילים (נזל). צאחב אלדיואן מתגורר כעת בבית הסמוך והולך על הגגות, ולכן יודע מה מתרחש בבית — ובפרט שיש בו די מקום לחיילים. האחות, שייתכן שהיה לה חלק בבית, מתבקשת לבוא. המידע מבוסס על כרטיס ההערות של גויטיין ועל ספרו על החברה הים-תיכונית. המכתב הוכתב לאדם בשם אברהים (אולי אביה של הכותבת?) וממוען לאבו אלחסן בן אברהים אלצאיע' בשוק הצורפים בפוסטאט. החלק הראשון של המכתב הוא תוכחה על שתיקת הנמען: "כולנו היינו יכולים למות, ועדיין לא היית שואל לשלומנו. אנו שומעים עליך רק משמועות. אילולא הריוני, הייתי נוסעת [לפוסטאט] לשאול לשלומך, כי נמאס לי לשלוח מכתבים מבלי לקבל תשובות. עכשיו אתה כותב לי 'בואי אלינו', מפני שדודתי מצד אמי מתה. אפילו לא כתבת לי שאתה חולה [גם כן]. אילו הייתי אויבתך, לפחות זאת היית חייב לי. בן דודי מת, ואפילו לא כתבת לנחם אותי או את דודך מצד אביך... מה הפתרון (או הסיבה?) לאיבה הזאת? בוא נא לבקר, כי הבית מוזנח וריק. אנו חוששים מן האכסון — שכן צאחב אלדיואן מתגורר ממש לידנו בבית של יוסף והולך על הגגות — ושמא הע'ז ייקחו אותו ולא נוכל לומר דבר. אפילו אבן אלסרוג'י מכר את ביתו בגלל הע'ז." בצד האחורי (verso): "בחיי, אחותי, נחמי בשמי את בת דודתי מצד אמי. הייתי חולה ולא יכולתי לכתוב לה לנחמה על אמה. ברגע שתראי את המכתב הזה, שלחי את תשובתו וכל מה שתראי לנכון עם מי שיביא אותו. אני אשלם עבור זה. כל ילדיי חלו, וגם השפחה חולה, יעשה האל שהסוף יהיה טוב. בחיי, אינני צריכה להאיץ בך לשלוח את התשובה במהירות, כי עיניי על הדרך ועל כל אדם שמגיע. כשאשמע שאת בריאה, אשמח. נדרתי נדר שלא לשבור את צומי במשך היום עד שמכתבך יגיע. אני גוועת מצום. אולי תבואי במקום מכתבך, ותראי מה תעשי עם [חלקך בבית?]. כי אבן הלאל אינו מחכה לבואו של אבן אלקאצ'י. הוא כבר שלח והשביע אותי בנדר בעניינך..." לסיום היא שולחת דרישת שלום לאבו אלחסן ולאחיו ולבנו, ולאברהים.

Princeton Geniza Project description: A pregnant woman, seemingly well-to-do, complains to her sister in the city about neglect and expresses apprehension that part of her house will be taken by the military, the Ghuzz or Turkomans, in billeting (nazl). The ṣāḥib al-dīwān lives now in the neighborhing house and walks over the roofs and knows what is going on—particularly that there is plenty of space for soldiers in the house. The sister, who possibly had a part in the house, should come. Information from Goitein's note card and Med Soc, IV, p. 24. The letter was dictated to Ibrāhīm (the writer's father?) and addressed to Abū l-Ḥasan b. Ibrāhīm al-Ṣā'igh in the market of the goldsmiths in Fusṭāṭ. The first part of the letter is a rebuke for the addressee's silence. "We could all die, and still you would not ask after us. We hear news of you only from hearsay. If it were not for my pregnancy, I would have traveled [to Fusṭāṭ] to ask after you, because I am tired of sending letters without receiving responses. You now write to tell me, 'Come to us,' because my maternal aunt has died. You did not even write to tell me that you were sick [as well]. Even if I were your enemy, that much at least you would owe me. My cousin died, and you did not even write to console me or your paternal uncle. . . What is the solution to (or reason for?) this enmity? Please come and visit, for the house is derelict and empty. We fear the billeting—for the ṣāḥib al-dīwān lives next door in the house of Yūsuf and walks over the roofs—and that the Ghuzz will take it, and we will not be able to say anything. Even Ibn al-Sarūjī sold his house because of the Ghuzz." On verso: "By God, my sister, console the daughter of my maternal aunt on my behalf. I was sick and was unable to write to her to console her about her mother. As soon as you see this letter, send its response and whatever you see fit with whomever will deliver it. I will pay for it. All of my children have fallen sick, and the female slave is also sick, may God make the end good. By God, I do not need to urge you to send the response quickly, for my eyes are on the road and on every person who arrives. When I hear you are healthy, I will rejoice. I have taken a vow not to break my fast during the day until your letter arrives. I have perished from fasting. Perhaps you will come in place of your letter, and look into what you will do with your [share in the house?]. For Ibn Hilāl is not waiting for Ibn al-Qāḍī to arrive. He has already sent and made me take a vow regarding you. . . ." She concludes with sending regards to Abū l-Ḥasan and his siblings and his son, and to Ibrāhīm. ASE.