מכתב מאישה הרה, כפי הנראה אמידה, אל אחותה בעיר

תיאור

מכתב מאישה הרה, כפי הנראה אמידה, אל אחותה בעיר. היא מתלוננת על ההתעלמות מצדה של האחות ומביעה חשש שחלק מביתה יילקח על ידי הצבא — הע'וז או הטורקומאנים — לצורכי אכסון חיילים (נזל). צאחב אלדיואן מתגורר כעת בבית השכן, פוסע על הגגות ויודע מה מתרחש — ובפרט שיש בבית מקום רב לחיילים. האחות, שאולי הייתה לה חלק בבית, מתבקשת לבוא. המידע מבוסס על כרטיס הרישום של גויטיין ועל "החברה הים-תיכונית". המכתב הוכתב לאברהים (אולי אביה של הכותבת?) ונשלח אל אבו אלחסן בן אברהים אלצאיע' בשוק הצורפים בפוסטאט. חלקו הראשון של המכתב הוא נזיפה על שתיקת הנמען. "כולנו היינו יכולים למות, ואתה עדיין לא היית שואל לשלומנו. אנו שומעים עליך רק מפי השמועה. אלמלא הריוני, הייתי נוסעת [לפוסטאט] לשאול לשלומך, כי נמאס לי לשלוח מכתבים בלי לקבל תשובות. עכשיו אתה כותב לי, 'בואי אלינו', כי דודתי מצד אמי מתה. אפילו לא כתבת לי שהיית חולה [גם אתה]. אפילו אילו הייתי אויבתך, לפחות זאת היית חייב לי. בן דודי מת, ואפילו לא כתבת לנחם אותי או את דודך מצד אביך... מה הפתרון לאיבה הזאת (או מה סיבתה?)? אנא בוא לבקר, כי הבית מוזנח וריק. אנו חוששות מהאכסון — כי צאחב אלדיואן מתגורר בסמוך, בבית של יוסף, ופוסע על הגגות — ומכך שהע'וז ייקחו אותו, ולא נוכל לומר דבר. אפילו אבן אלסרוג'י מכר את ביתו בגלל הע'וז." בגב המכתב: "בחיי, אחותי, נחמי בשמי את בת דודתי מצד אמי. הייתי חולה ולא יכולתי לכתוב לה לנחמה על מות אמה. ברגע שתראי מכתב זה, שלחי את תשובתו וכל מה שתראי לנכון עם כל מי שיביא אותה. אני אשלם עבור זה. כל ילדיי חלו, וגם השפחה חולה, יעשה האל את הסוף לטוב. בחיי, אין צורך שאאיץ בך לשלוח את התשובה במהירות, כי עיניי נשואות אל הדרך ואל כל אדם שמגיע. כאשר אשמע שאת בריאה, אשמח. נדרתי נדר שלא לשבור את הצום שלי במהלך היום עד שיגיע מכתבך. אני גוועת מהצום. אולי תבואי במקום המכתב, ותביטי במה שתעשי עם [חלקך בבית?]. כי אבן הלאל אינו ממתין לבואו של אבן אלקאדי. הוא כבר שלח והשביע אותי לגבייך..." היא מסיימת בדרישת שלום לאבו אלחסן ולאחיו ולבנו, ולאברהים.