Halper 389

תיאור

מכתב משלאמה בן מוסא מסְפַקְס, ששהה במאזר שבסיציליה, אל שותפו יהודה בן משה בן סע'מאר בפוסטאט. בערבית-יהודית. זהו המכתב הארוך ביותר שנמצא בגניזה. לפי בן-ששון יש לתארך את המכתב לתחילת שנות השישים של המאה ה-11, על פי ההפרעות הצבאיות הנזכרות בו. גיל מתארך אותו ל-7 בספטמבר 1064, על סמך זיהוי הקרב הנזכר בו כקרב שהתחולל באותו יום בין הקאא'יד של ספקס לבין השליט הזירידי תמים בן מעז. המכתב כולל פרטים רבים על מגוון רחב של סחורות וכן על עסקאות פיננסיות. בעיקרו של דבר נועד המכתב הארוך לתכלית אחת: לשכנע את יהודה בן סע'מאר, שותפו של שלאמה, לא להתיר את הקשר השותפי ביניהם. בפועל מסכים שלאמה לפירוק השותפות הפורמלית (צֻחְבַּה): "קיבלתי את מכתביך השנה, ובהם נשבעת שברצונך לפרק את השותפות. אני רוצה בכך אף יותר ממך. אם השותפות תימשך תהיה מריבה... כיום שוב איננו חשים כפי שחשנו בעבר, כשסמכנו זה על זה". על אף זאת מציע שלאמה דרכים אחרות להמשך הקשר ביניהם, ובהן חניכתו של נסים, שותף זוטר חדש ששלאמה שולח אליו, ושליחת סחורות מצד יהודה אל שלאמה במסגרת שליחות (סוכנות). לפי ניתוחה של גולדברג ("שנתו האסונית של שלאמה בן מוסא"), פותח שלאמה את מכתבו בהבעת תדהמתו ומפח נפשו לנוכח מכתביו של יהודה המלאים תוכחה: "ציפיתי שתברכני על הינצלותי במהדיה, על שניצלתי מאבדון, ועל המבחן הנורא (אל-מוקף אל-עט'ים, נזכר גם בהמשך) שלא הייתי מאחל לאיש. נכבלתי (כֻתִפְתֻ) וכמעט הוצאתי להורג (עֻרִצְ'תֻ עלא אל-סיף) ארבע פעמים (או חמש – הדיו מתקלף כאן). גם אילו לא הייתה בינינו שותפות (שריכה), אהבה (מַוַדַּה) או התחברות (צֻחְבַּה), עדיין היה זה מחויב המציאות מצדך. עתה, יותר משנה לאחר מכן, האימה לא שככה, אלא הפחד שוכן עדיין בלבי. הצרה הגדולה ביותר שהייתה לי במהדיה הייתה דאגתי לעסקיך...". מעניין שכאשר שלאמה מזכיר את חוליי יהודה בשנה שעברה (מא לחקך תלך אל-סנה מן אל-צ'עף ואל-תוג'ע), אין הוא מביע אף מילה של אהדה כמקובל ואינו מברך אותו על החלמתו. גיל סבור שכתב יד נוסף הוא המשכו של מכתב זה, ואילו גולדברג סבורה שמדובר בדף קטן שהוכנס אל תוך המכתב הראשי – ובכך מסכימה עם גויטיין, המכנה אותו "המשך" של המכתב.

Princeton Geniza Project description: Letter from Salāma b. Mūsā of Sfax, in Mazar, Sicily, to his partner Yehuda b. Moshe b. Sughmār, in Fustat. In Judaeo-Arabic. The longest letter in the Geniza. Dating: Early 1060s according to Ben-Sasson, based on the military disruptions mentioned. 7 September 1064 according to Gil, based on his identification of the battle discussed as that between the Qā'id of Sfax and the Zīrid ruler Tamīm b. Muʿizz on that date. Many details about a wide variety of commodities are mentioned, as well as financial transactions. "In essence, this long letter had a single purpose: to convince Yehuda b. Sughmār, Salāma's partner, not to dissolve the relationship between them." Salāma in fact agrees to the dissolution of the formal partnership (ṣuḥba), "I got your letters this year, and you swore that you wanted to dissolve. I want this to happen even more than you do. If the partnership continues there will be discord. . . . Now we no longer feel as we used to, when we relied on each other" (v4–5, 30). Despite this, Salāma suggests other ways of continuing their relationship, including Yehuda's mentoring of Nissim, a new junior associate Salāma is sending to him, and Yehuda's sending Salāma some goods in agency. Jessica Goldberg, Trade and Institutions, pp. 296–99 ("Salāma b. Mūsā's Disastrous Year"). Salāma opens with his shock and dismay at the letters full of blame that he had received from Yehuda. "I had expected you to congratulate me on my survival in al-Mahdiyya, my deliverance from destruction, and the terrible ordeal (al-mawqif al-ʿaẓīm, also mentioned in r23) that I would not wish on anyone. I was bound (kutiftu) and almost killed (or executed, ʿuriḍtu ʿalā l-sayf) four times (or five—the ink is flaked here). Even if there were no partnership (sharika), love, (mawadda), or association (ṣuḥba) between us, this would have been incumbent on you. Now, more than one year later, the terror has not subsided, rather the fright remains in my heart. My greatest trial in al-Mahdiyya was my concern for your business. . . ." Interestingly, when Salāma mentions Yehuda's illnesses of last year (mā laḥaqak tilk al-sana min al-ḍuʿf wa-l-tawajjuʿ, r75), there is not a word of the usual sympathy or congratulations on his recovery. Gil understands Halper 414 to be a follow-up from this letter; Goldberg believes that Halper 414, a small sheet, was inserted into Halper 389, which seems to agree with Goitein, who calls it a "continuation" of Halper 389 (see Goitein notes linked to PGPID 35364). Information from Goldberg, Ben-Sasson, and Gil. ASE; MR