מכתב משלאמה בן מוסא איש ספאקס, השוהה במאזר שבסיציליה, אל שותפו יהודה בן משה בן סע'מאר בפוסטאט

תיאור

מכתב משלאמה בן מוסא איש ספאקס, השוהה במאזר שבסיציליה, אל שותפו יהודה בן משה בן סע'מאר בפוסטאט. כתוב ביהודית-ערבית. זהו המכתב הארוך ביותר בגניזה. לפי בן-ששון, זמנו בראשית שנות ה-60 של המאה ה-11, על סמך ההפרעות הצבאיות הנזכרות בו. גיל מתארך אותו לתאריך מדויק — 7 בספטמבר 1064 — על יסוד זיהוי הקרב הנזכר עם הקרב שהתחולל באותו יום בין הקאא'ד של ספאקס לבין השליט הזירי תמים בן מעז. במכתב מוזכרים פרטים רבים על מגוון רחב של סחורות, וכן עסקאות פיננסיות. בעיקרו של דבר, כל מטרתו של המכתב הארוך הזה היא אחת: לשכנע את יהודה בן סע'מאר, שותפו של שלאמה, שלא לפרק את הקשר ביניהם. בפועל, שלאמה מסכים לפירוק השותפות הפורמלית (צֻחְבַּה) וכותב: "קיבלתי את מכתביך השנה, ונשבעת שאתה רוצה להתפרק. אני רוצה זאת אפילו יותר ממך. אם השותפות תמשיך תהיה מריבה... כעת אין אנו מרגישים עוד כפי שהרגשנו בעבר, כאשר סמכנו זה על זה" (בשורות v4–5, 30). למרות זאת, שלאמה מציע דרכים אחרות להמשיך את הקשר ביניהם, ובכללן חניכתו של נסים — סוכן זוטר חדש ששלאמה שולח אליו — בידי יהודה, ומשלוח סחורות בסוכנות מיהודה אל שלאמה. שלאמה פותח בהבעת הלם וייאוש למקרא המכתבים המלאים בגינויים שקיבל מיהודה: "ציפיתי שתברך אותי על הישרדותי במהדיה, על הצלתי מהחורבן, ועל המבחן הנורא (אַל-מַוְקִף אַל-עַצִ'ים, נזכר גם בשורה r23) שלא הייתי מאחל לאיש. נכבלתי (כֻּתִּפְתֻ) וכמעט הוצאתי להורג (עֻרִצְ'תֻ עַלַא אל-סַיְף) ארבע פעמים (או חמש — הדיו מתקלף כאן). גם אילו לא היו בינינו שותפות (שַׁרִיכַּה), אהבה (מַוַדַּה) או חברות (צֻחְבַּה), הדבר היה מוטל עליך. עכשיו, יותר משנה אחר כך, האימה טרם שככה, אלא הפחד עדיין נותר בלבי. הצרה הגדולה ביותר שלי במהדיה הייתה דאגתי לעסקיך...". מעניין שכאשר שלאמה מזכיר את מחלותיו של יהודה בשנה שעברה (מַא לַחִקַכּ תִלְכּ אל-סַנַה מִן אל-צ'עְף וַאל-תַּוַגֻּע, r75), אין ולוּ מילה אחת של השתתפות בצער כמקובל או של ברכה על החלמתו. גיל סבור כי כתב היד המכונה Halper 414 הוא המשך המכתב הזה; ג'סיקה גולדברג מציעה כי אותו דף קטן שורבב לתוך המכתב, וזה מתיישב עם דעת גויטיין המכנה אותו "המשך" של אותו מכתב. מידע על-פי גולדברג ("שנתו הקטסטרופלית של שלאמה בן מוסא"), בן-ששון וגיל.