מכתב בערבית-יהודית מחורזת בסגנון מליצי, הממוען לאבו סהל ולשלושת בניו: אבו אלמנצור, ברכאת, והנער אבו אלפדל

תיאור

מכתב בערבית-יהודית מחורזת בסגנון מליצי, הממוען לאבו סהל ולשלושת בניו: אבו אלמנצור, ברכאת, והנער אבו אלפדל. הכותב הוא כנראה אבו זכרי (ראו שורה 12 בצד ב'), זיהוי שנתמך גם על ידי כתב היד והרובד הלשוני הגבוה, ומרמז כי מדובר בבנו הידוע של אליהו הדיין. אבו סהל הוא ככל הנראה חמיו של הכותב, שכן המכתב נפתח בעדכון מפורט על אשתו. **צד א', שורות 1–5:** דברי שלום לנמענים הנזכרים לעיל. **צד א', שורות 5–12:** דברי שלום מורחבים לשייח' אבו אלחג'אג' יוסף. **צד א', שורות 12–24:** הכותב, בתו הקטנה ואשתו מתגעגעים לחמותו, שלפי הנראה ביקרה לאחרונה וסייעה בטיפול בילדה. כל בני הבית מסייעים גם הם לאשתו, השרויה במצב "שהאל יודעו" (לרוב ביטוי מטפורי למחלה). בתו מתחילה להכיר את כל בני הבית, ובכלל זה האורחים, וגם משרתת את אמה. **צד א', שורה 22 – צד ב', שורה 30:** לאחר עדכונים נעימים אלה, יתר המכתב הוא מתקפה חריפה ולוהטת על ברכאת, המתיימר להיות נבון אך מוחו מפיק אך ורק "ליחה, הזיה וטירוף [אלמח'אט ואלהד'יאן ואלח'באט]". הסכסוך שהוביל למכתבו הנמהר של ברכאת לאחרונה ("הזיות רבות, ארוכות, רחבות ועבות, היוצאות ממוח חולה [הד'יאן כת'יר טויל עריץ' צדר ען ד'הן מריץ']") מפורט בשורות 5–15 של צד ב'. הסכסוך נגע להסדרים הכספיים סביב הנדוניה ושכר הדירה של בת דודתו של ברכאת — בתה של דודתו מצד אמו. **צד ב', שורה 32 ועד הסוף:** דברי שלום לסיום.