רקטו: מכתב מאישה (או שנכתב מטעמה) לבנה אברהם (המכונה "רבנו")

תיאור

רקטו: מכתב מאישה (או שנכתב מטעמה) לבנה אברהם (המכונה "רבנו"). ביהודית-ערבית. תיארוך: ככל הנראה לא מוקדם מהמאה הארבע-עשרה, וייתכן אף מאוחר בהרבה, בהתבסס על הכתב והאוצר המילים. נזכר בו אזור בשם חַוְש אלמַגָ'ארִבַּה בפוסטאט, שבו מתגוררת אחותו של אברהם. המכתב כולל אזהרות סתומות בנוגע להתרועעות עם גויים, המכוונות הן לאברהם והן לאישה בשם רחל (אשתו?). האם מודיעה לו גם כי בתה של אחותו, חַבִּיבַּה, "מוכה" (מַצְ'רוּבַּה) ועומדת על סף מוות. "בכל יום יוצאים מן השכונה כלות וחתנים. אין ברצוני לבלבל אותך בהזכירי מי הם ומה מספרם. בני, בשם האל, בשם האל, אל תיכנס לשכונה עד שהאל יסיר את המכה הזאת מעל ישראל." האם היא מתייחסת ברמיזה למגפה, ומכנה את קורבנותיה "כלות וחתנים"? ורסו: תשובתו של אברהם לאמו. הוא מביע את מצוקתו למשמע מות בעל אחותו, יעקב, ולשמע דבר מצבה של חַבִּיבַּה. הוא מזכיר גם את הלילה הנורא שעבר עליו על סירת נילוס לאחר שיצא מבית חיים, לילה שסבר כי לא ישרוד. אף בבוקר [הקיא?] מעת לעת ולא היה מסוגל להחזיק מזון במעיו עד שריחם עליו האל. המילים המדויקות שבהן הוא מתאר את תסמיניו סתומות, אולי מפני שהן ביהודית-ערבית מדוברת מאוחרת. לפי גויטיין, מן האפשר שדווקא מכתבו של אברהם קדם, ומכתב אמו הוא התשובה עליו. [יש לציין שהתוויות רקטו/ורסו של הספרייה הפוכות מן ההבנה המקובלת אצל החוקרים.]