איגרת בקשת סיוע. בערבית־יהודית, עם ביטויים רבים בעברית

תיאור

איגרת בקשת סיוע. בערבית־יהודית, עם ביטויים רבים בעברית. מתוארכת לניסן ה'תקס"ב, הוא שנת 1802 לספירה (= היום התשיעי לעומר = מטמונים תקס"ב). נשלחה על ידי יצחק בן־נעים, מצפת, אל נסים מולכו בקהיר. יצחק מתאר את התנאים הנוראיים ששררו בצפת מאז שהותקפה הקהילה היהודית ב"שבת הגדול", השבת האחרונה לפני הפסח, בעת הכיבוש הצרפתי של העיר — "בזמן הנוצרים" (שורה 15). כאשר ניסו הכוחות העות'מאניים להביס את הצרפתים בצפת, כוחותיהם "לא שבו למערכות ולדגלים" (שורה 16) ובזזו את העיר. יצחק מסביר כי חיילים עות'מאנים הרגו עשרה יהודים במהלך המצור, ולאחר שהצרפתים עזבו את צפת נותרו תושביה "בלא כותונת" (שורות 21–22). על רקע זה מבקש יצחק סיוע מנמען האיגרת, נסים מולכו. השוואה בין מועדי "שבת הגדול" בלוח השנה לבין אירועים המתוארים בהתכתבות הצבאית הצרפתית מובילה למסקנה כי "טבח זה של עשרה יהודים התרחש בצפת ב-12–13 באפריל 1799 לספירה. בפרק זמן זה חצו 1,200 פרשים עות'מאנים את נהר הירדן, בזזו את העיר, והקיפו את מצודת צפת" (התכתבות נפוליאון הראשון, כרך ה, עמ' 394–395). הכרוניקאי והמשורר בן התקופה ניקולא אל־תורכ (1763–1828) מספק הקשר נוסף להבנת האופן שבו התרחש הטבח. הוא מציין כי הפרשים הללו הובלו על ידי אדם בשם אבן עקיל (ابن عقيل) מדמשק לצפת, ושם "בזזו את הרובע היהודי" והדפו כוח מגן שבע ברית עם הצרפתים אל תוך המצודה. יחידה אחרונה זו מנתה חמישים חיילים בפיקודו של מוצטפא בשיר, שהגן על מצודת צפת עד שהגיעו תגבורות של פרשים צרפתים.