מסמך משפטי ביהודית-ערבית. טיוטה עם תיקונים נרחבים, ואולי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי

תיאור

מסמך משפטי ביהודית-ערבית. טיוטה עם תיקונים נרחבים, ואולי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. המסמך ארוך, עשיר בפרטים ופגום. התיארוך הוא אולי לראשית המאה ה-12, על פי הופעתו של יצחק אלנפוסי; אך יש לעיין באפשרויות זיהוי נוספות של אנשים אחרים הנזכרים במסמך. הצד הקדמי הוא הצהרה או עדות בגוף ראשון. הוא נפתח בהתייחסות לקבוצת שבויים, אולי בצור (שורה 3), שהצליחו לפדות את עצמם. המספר תרם 20 דינרים, והשבויים המשוחררים הצליחו להגיע לפוסטאט. הטקסט המקורי והטקסט המתוקן מכילים סיפורים שונים במקצת, אך נראה כי המספר נתן תשלום שני של 15 דינרים ותשלום שלישי של 12 דינרים לאדם מסוים (ככל הנראה יעקב) ולאמו (הסופר ניסח את המסמך תחילה עם התייחסויות מעטות לאם, ולאחר מכן הוסיף אותה לסיפור). בשלב זה הגיעו לפוסטאט שר שלום בן חייא ויצחק אלנפוסי ודיווחו כי יעקב מצליח וזוכה לחסדו של (היה לו "אתצאל" עם) יהוסף נגיד הגולה. משלוח יקר ערך של אהל סוקוטרי נכנס עתה לסיפור — ייתכן שיעקב ביקש מן המספר למכור אותו ולשלוח לו את הכסף משום שאמו נזקקה לו. המספר אולי התנגד, בהסתמכו על תנאים מסוימים של ה"תד'כרה" שהייתה ברשותו. הסיפור נעשה קשה למעקב סביב נקודה זו — ייתכן שיעקב מעל בכספים שכולם (המספר, יחיא הזקן אלפאסי בן אברהם, ויצחק אלנפוסי בן חלפון) שלחו לו לפרנסת אמו (סך של 47 דינרים), וכעת הם דורשים אישור שהיא קיבלה את הכסף ופטור מהתחייבויות נוספות. מתחת יש הערה בכתב קטן יותר שאולי מכילה את ממצאי החקירה השיפוטית: כמה כסף קיבלה אמו של יעקב, כמה כסף עדיין חייב לה יעקב, ואישור שהוא מסר את היתרה. מישהו (יעקב?) אולי מכונה כאן אלמקדסי. חלק המסמך שעל הצד האחורי הוא האישור שאמו של יעקב קיבלה כעת את כל הכסף, ולכן כל הצדדים משוחררים מכאן ואילך מהתחייבויות נוספות. קריאה זו היא בגדר השערה, והמסמך ממתין לתעתיק ולעיון מעמיק יותר.