רקטו: מכתב מאת מאיר אבן אלהמד'אני לאישיות נכבדה בשם משה (משה השר... הדיין המצוין... אלשיח' אלסדיד...). בעברית וביהודית-ערבית. מאיר מבקש מהנמען לקבל את בנו אבו מנצור כעוזרו וכתלמיד ללימודי הרפואה. הוא מדגיש כי העז לפנות אליו רק לאחר ששמע שאחיינו של הנמען, שעבד תחתיו עד כה, עוסק כעת במקצוע במקום אחר. מאיר מבטיח לשלם לנמען שכר טרחה גבוה יותר מזה ששילם קודמו החניך. גויטיין הבין שהנמען הוא הרמב״ם, אף כי הודה בכמה קשיים בזיהוי זה. פרידמן הוכיח בעקבותיו כי הנמען חייב להיות משה בן פרחיה בן יג'ו, וכי בן אחיו של הנמען המכונה אלשיח' אלזכי הנזכר בשורה 39 הוא פרחיה בן נסים בן יג'ו. לעומת זאת, לאחיו היחיד של הרמב״ם, דוד, לא היה בן.
יראיהו שמחתו וחופתו ישיבו על כסאו בחייו [וימ]לא בו
מקום אבותיו הקדושים יקים עליו קר דכ תחת אבות
יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ. אמן. הממלוך נושק
את הארץ לפני מגלס (מושב) האדון, הרייס (הנשיא) הנעלה, החכם המעשי,
אלשיך אלסדיד (הישר), לא יסור לעולם כוכב מזלו המאושר, ותפארתו לעד
תתחדש. יעניק האל את הצלחתו כרצונו במלוא המידה, ותהיינה ברכותיו
במעשיו כפי שהוא חפץ ומבקש. ויגיעוהו כמו חג
מבורך זה, מועד חג המצות, המ בר הוא יזכיהו שנים נעימים
"לחזות בנועם ייי ולבקר בהיכלו", ויזכה לאכול מן הפסחים ומן
הזבחים שיגיע דמם על קיר מזבח ייי לרצון, בגיל ועלצון,
הוא וחמודו וכל הנלוים אליו. אמן. ומודיע כתרו (הדרתו) את כמיהתו לחזות
במראהו המאושר, ואת געגועיו לניחוחו, ואת צערו על שמפסיד
הוא את לקט פירותיו ומרגליותיו, ואת התכבדותו בנשיקת מרבד
מושבו, את התאורתו באבניו היקרות, ואת ההתעדנות באנסה (בחברתו), דבר שקצר
מלתארו כל לשון ומלהעלותו על הכתב כל קולמוס. לא יסור מרווחה ומביטחון
כל עוד ישאר הזמן, וישמרהו מפגעי המאורעות. והאדון יודע,
יופקהו האל יתעלה, שהנפשות האנושיות בטבען נכספות
לרוממות, לעילוי ולהתעלות, ומתכוונות שאילו הגיעו והשיגו
את תכלית שני העולמות — עולם המעבר ועולם הנצח — היו מייחלות לכך, אילו הותוו
להן הדרכים ונשמרו מן המכשולים והמהמורות, היו הן פועלות
במלוא כוחן, וריבונן היה מוליך את מבוקשן ומחונן להן את שכלן הישר. וכאשר
לאור האמור, עלה בדעתו של בנו של עבדך, אבו אלמנצור,
והוא חשקה נפשו להצטרף אל כבוד אדוננו, כדי לזכות
בקרבתו ולהיות אחד מעוזריו. שכן נודע לו כי אלשיך
אלתלמיד אלזכי, בן אחיו של אדוננו יש צ״ו, פנה לעיסוק
אחר, לא בכיוון הזה. ולולא זאת, לא היה מעז
להזכיר דבר מזה, ומי ילבש לבוש של גאווה ומי ישיג את דרכיו.
ואם ירצה בו אדוננו וייענה לבקשתו ויאחז בידו, יואיל
לכבדו בפתק ממושב מועצתו, כדי שיתייצב לפניו, ותיקבע
תחומי אחריותו בעזרת שדי, וימלא את אשר יצווהו. וכל
אשר] נקבע עם אלשיך אלזכי, הוא יוסיף עליו, וזו כוונתו...
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, unpublished editions., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.