מסמך משפטי. שטר שחרור. משנת 1085. מקום: אלכסנדריה. זהו שטר שחרור שלם ברובו, החתום ומאושר בידי חברים ידועים של בית הדין הרבני באלכסנדריה. בעלי הדין הם יוסף בן שמואל והדיין רבי מנשה בן פנחס. אף שטיב היחסים בין הצדדים אינו מפורש בגוף המסמך, סעיפי השחרור מרמזים כי התקיימה ביניהם שותפות. בין הפריטים המנויים במסמך: מטבעות, מתכות יקרות גולמיות ומעובדות, פרטי לבוש, אריגים וסחורות נוספות — עדות לכך שמדובר היה בשותפות מסחרית. יוסף משחרר את רבי מנשה (ולא להפך), ומכך עולה כי רבי מנשה היה השותף הפעיל בשותפות. בדומה לסעיפי "צלילות הדעת", גם השחרור משבועות מופיע באופן אופייני בשטרי שחרור משותפויות ובייפויי כוח. (על פי ליברמן, "תרבות של שותפות", 242)
תרגום לעברית
צד א
שהדותא דהות באנפנא אנן [שהדי דחתמות ידנא לתחתא סוף שטרא]
דנן, כך היה: התייצב בפנינו בבית הדין מ' יוסף בר שמו[אל...], [והעיד בפנינו על צלילות]
שכלו וגופו וחירות רצונו, ברצון [מבלי כפייה ולא אונס ולא הכרח, בלא רשלנות]
ולא טעות, בלא חולי ולא מחלה, ולא שום דבר מעין אלה [מכל הדברים המפקיעים עדות].
ואמר לנו: העידו עלי וקנו ממני מ[עכשיו, וכתבו וחתמו עלי בכל הלשונות]
המשפטיים המדויקים והביטויים המחייבים, ובכל ל[י]שאני דזכותא [... ומסרו] זאת
שאין לי אצלו כל תביעה ולא שום דבר ברשותו ולא בחזקתו, ולא דרישה מכל הדרישות,
ולא תביעה מכל התביעות, לא דינר ולא דרהם, לא זהב ולא כסף, לא מעובד
ולא בלתי מעובד, לא צמידי רגליים ולא בגדים שחורים, לא מלבוש ולא בד, לא כלי ולא מכשיר,
לא ציוד ולא חומר, לא סחורה ולא מרכולת, לא שרכה (שותפות) ולא ח'לטה (השקעה משותפת), לא פיקדון
ולא משכון, לא הלוואה ולא קראץ' (עסקת קרן), לא שכירות ולא חכירה, לא שכר עבודה ולא ערבות,
לא משלוח ולא הוראה, לא חוב ולא אחריות, לא חשבון ולא יתרת חשבון, ולא טעות
בחשבון, ולא מכל מה שבני אדם עשויים להחזיק ולהתעשר בו תחת כל השמים, ממקרקעי
וממטלטלי. ושחררתי אותו מכל התביעות והדרישות, שחרור גמור ומלא,
שחרור בלתי חוזר, ללא תנאי, ללא פירוש שיגרע ממנו; שחרור נקי
בבטנתו. ושחררתיו מכל סוגי השבועות, הקלות והחמורות, משבועה
דאוריתא ושבועה דרבנן וגלגול שבועה, ואפילו חרם [סתם. מ]חלתי לו מחילה
גמורה בפה ובלב בעולם הזה ולעולם הבא. וכל תביעה שאתבע או טענה שאטען
עליו או ערעור שאערער עליהם אחרי כתיבתי לו שחרור זה — הרי הם שקר וכזב ובט[ל]ים
ומזויפים, לא י[פ]נו אליהם ולא ידונו על פיהם, שכן אין לי אצלו שום זכות מכל הזכויות,
ולא תביעה מכל התביעות, ולא דרישה מכל הדרישות. וכתבתי לו שחרור זה
שיהיה לו הוכחה נגדי בחיי ונגד יורשי אחרי מותי, לו בחייו וליורשיו
לאחר מותו. וכל מה שנזכר בשחרור זה קיבלתי על עצמי ועל יורשי אחרי
מותי, בחזק ובאמיץ שבדרכים שסידרו רבותינו ז"ל בכתבי השחרורים, וזאת בביטול כל
מודעין ותנאין דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אלא כחומר וכחוזק כל שטרי
[מחזקי] מזרזי בבי דינא. וקנינא מן מ' יוסף בר שמואל נ"ע לכ' ק' מ' ור' מנשה הדיין
ביר פינחס נ"ע ככל מה דכתיב ומפרש לעילא, במנא דכשר למקניא ביה, שריר וקיים.
וכתבנא וחתמנא יום הרביעי, אחד ועשרים יום בחודש סיון, שנת ארבעת אלפים
ושמונה מאות וארבעים וחמשה שנים ליצירה, במדינת אלכסנדריה שעל שפת הים הגדול
מותבה. "תלתה" כתיב על גיהטא. שרירא וקיימא. מוהוב החזן בר אהרן החזן [נ"ע]
עזרא בר אהרון נ"נ. מבשר בר .. שלה הממח[ה] נ"ע
עמרם ברבי מבשר נ"ע
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Phillip Ackerman-Lieberman, "A Partnership Culture: Jewish Economic and Social Life Seen Through the Legal Documents of the Cairo Geniza" (PhD diss., Princeton University, 2007)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.