T-S AS 180.140

תיאור

איגרת ציבורית יהודית בכתב ערבי. רובה בערבית, עם מילה אחת לפחות בעברית ("اليشوعا" = הישועה, בשורה 8). פותחת בברכות לח'ליפה אלמסתנצר — דבר חריג ביותר, אם לא ייחודי, באיגרת פנים-יהודית מסוג זה — ולאחר מכן מתייחסת להצלה מ[...] ומחבריו, ולהסלמת העניין (הגשת עצומה?) אל הווזיר (חצ'רת אלוזארה). שוב נזכרים "חבריו", המשחדים ו[...] עד שהם משיגים את מבוקשם. פרטי הצרה אינם מפוענחים ברובם, אך ברור שהשולחים נתונים במצוקה גדולה וזקוקים בדחיפות לעזרת הנמענים (למשל בשוליים העליונים של הרקטו: "[יא] מעאשר אסראאיל אללה אללה ת'ם אללה אללה פי אמרנא... ח'לצונא... אנט'רו פי אמרנא..."). בוורסו הם מסבירים כי "הריס שבוי בבית, ואנו מכותרים/נצורים, אנו במצוקה ואין הצלה, ה' יושיע אתכם. הידיעה האחרונה היא שהצו (אלמנשור) שקרי ומזויף (זור ובהתאן), והצווים (אלסג'לאת) אינם עבורו(?)". (על המונחים "סג'ל" ו"מנשור" המציינים סוגי צווים והיחס ביניהם, ראו דיוניה של רוסטו במאמרה על עצומה לאישה בחצר הפאטמית ובספרה Lost Archive.) השולח נשבע בעשרת הדיברות ("ובחק אלעשר כלמאת") ומודה לאל ולאמיר חסאם אלדולה, שכן ללא חסדיהם היה אלעמאני(?) "מתיר את דמו ואת דמנו. אכן, באלוהים, באלוהים, צומו והתפללו, שבטי ישראל, והתפללו לישועתנו — ה' יושיעכם מכל צרה. כל זמן שהוא נשאר עמנו בעיר/בארץ, לא תהיה לנו ישועה... יחיש ה' [...] את הישועה (اليشوعا) לנו ולכם ויקיים את הבטחתו...". פתיחת הכתובת ברובה פגומה מכדי להיקרא, אך מתחילה במילים "עבדיכם, קהל [...]".

Princeton Geniza Project description: Jewish communal letter in Arabic script. Mostly in Arabic language, with at least one word in Hebrew (اليشوعا, v8). Opens with blessings for the caliph al-Mustanṣir (highly unusual, if not unique, for an intra-Jewish community letter like this one), then refers to deliverance from [...] and his companions, and then escalating the case (bringing a petition?) to the vizier (ḥaḍrat al-wizāra). Refers again to 'his companions,' who bribe and [...] until they obtain what they want. The details of the trouble are mostly undeciphered, but it's clear the senders are in great distress and urgently need help from the addressees (e.g., recto upper margin: "[yā] maʿāshir isrāʾīl allāh allāh thumma allāh allāh fī amrinā... khalliṣūnā... unẓurū fī amrinā..."). On verso, they explain that "the Rayyis is a captive in the house, and we are surrounded/besieged, we are distressed and there is no deliverance, may God deliver you (pl.). The latest report is that the decree (al-manshūr) is false and counterfeit (zūr wa-buhtān), and the decrees (al-sijillāt) are not for him(?)." (On the decree-terms "sijill" and "manshūr" and the relationship between them, see Rustow, "A petition to a woman at the Fatimid court," p. 9 note 25, and Rustow, Lost Archive, p. 267 note 55.) The sender swears by the Ten Commandments (ووحق العشر كلمات) and thanks God and the amīr Ḥusām al-Dawla, for without their benefactions, al-ʿAmmānī(?) would have rendered "his blood and our blood lawful (to shed). Yes, by God, by God, fast and pray, O tribes of Israel, and pray for our deliverance—may God deliver you from every distress. As long as he remains with us in the city/country, we will have no deliverance. . . may God [...] and hasten salvation (اليشوعا) for us and for you and fulfill His promise. . . ." The address is mostly too damaged to read but begins "your slaves, the community of [...]."