איגרת קהילתית יהודית בכתב ערבי. רובה בערבית, עם לפחות מילה אחת בעברית (اليشوعا, שורה 8 בעבר המסמך)

תיאור

איגרת קהילתית יהודית בכתב ערבי. רובה בערבית, עם לפחות מילה אחת בעברית (اليشوعا, שורה 8 בעבר המסמך). פותחת בברכות לח'ליף אלמסתנצר — דבר יוצא דופן ביותר, אם לא ייחודי, באיגרת פנים-קהילתית יהודית מסוג זה — ולאחר מכן מתייחסת להצלה מ-[...] וחבריו, ואז להעלאת העניין (הגשת עצומה?) לווזיר (חצ'רת אלוזארה). בהמשך מוזכרים שוב "חבריו", המשחדים ו-[...] עד שהם משיגים את מבוקשם. פרטי הצרה עצמה נותרו ברובם בלתי מפוענחים, אך ברור כי השולחים שרויים במצוקה קשה וזקוקים נואשות לעזרת הנמענים (לדוגמה, בשוליים העליונים של הפנים: "[יא] מעאשר אסראאיל אללה אללה ת'ם אללה אללה פי אמרנא... ח'לצונא... אנט'רו פי אמרנא..."). בעבר המסמך הם מסבירים כי "הראיס שבוי בבית, ואנו מכותרים/נצורים, במצוקה ואין הצלה, יושיע אתכם האל. הידיעה האחרונה היא שהצו (אלמנשור) שקרי ומזויף (זור ובהתאן), והצווים (אלסג'לאת) אינם עבורו(?)". (על מונחי הצווים "סג'ל" ו"מנשור" והיחס ביניהם ראו רסטו.) השולח נשבע בעשרת הדיברות (ווחק אלעשר כלמאת) ומודה לאל ולאמיר חסאם אלדולה, שכן אלמלא חסדיהם היה אלעמאני(?) מתיר "את דמו ואת דמנו. כן, באלוהים, באלוהים, צומו והתפללו, שבטי ישראל, והתפללו להצלתנו — יושיעכם האל מכל צרה. כל עוד הוא נותר עמנו בעיר/במדינה, לא תהיה לנו הצלה... יעשה האל [...] ויחיש עבורנו ועבורכם את הישועה (اليشوعا) ויקיים את הבטחתו...". הכתובת פגומה מכדי לקרוא ברובה, אך פותחת במילים "עבדיכם, קהל [...]".