MIAC 23973.95

תיאור

מכתב הממוען לאֶפַּרכוס נוּבּי בעיר אִבְּרִים. ייתכן שהשולח כותב בשם קבוצה של סוחרים מוסלמים, שכן לאורך כל המכתב הכותבים מתייחסים לעצמם בלשון רבים. השולח מזכיר לאפרכוס שהם (כלומר הסוחרים המוסלמים) "תלויים ברצונו הטוב של ניהול האפרכוס (מֻתַוַלִّי) מבלי שזה האחרון משקיע הון בעסקאות מסחריות במסגרת שותפות (קַרִיצַ'ה)". משפט זה עשוי להתייחס לשליטתם של האפרכוס ומנגנון השלטון שלו בזרימת המסחר והאנשים באזור. הנושא המרכזי של המכתב הוא שפחה (גַ'אריה) ובנה ראהִם, אשר נמסרו על ידי אדם בשם בָּזִילִי — הוא גם הנושא של מכתב זה. השולח מתלונן שהשפחה הייתה חולה (מַרִיצַ'ה), ועל כן ביקשו הכותבים להחזירה, אף שלפי הנטען היא נבדקה שלוש פעמים טרם הרכישה. הם שלחו אותה ואת בנה במסע חזרה בעוד היא חולה. במהלך המסע חלה גם השליח שליווה אותם, ובסופו של דבר מתו הן האישה והן בנה. כעת מבקש השולח שהאפרכוס יסייע לפצותם על נזקיהם. הם מציינים כי היו מתייצבים בעצמם בפני האפרכוס לולא החדשות שהגיעו מן הצפון ו"מחלוקת הארץ" (אִח'תִלַאף אל-בִּלאד), ועל כן שלחו את בָּזִילִי במקומם. שליחו של האפרכוס עצמו בצפון נמלט (מילולית: "יצא על רגלי כותנה"; ח'רג' עלא אקדאם קֻטְן); ייתכן שמדובר באותו שליח שליווה את האישה החולה ובנה. השולחים מבקשים מהאפרכוס להסמיך את משרתיו להוציא בכוח מן השליח שנמלט את אשר לדעתם מגיע להם.

Princeton Geniza Project description: Letter to a Nubian eparch in Ibrīm. Sender might be writing on behalf of a group of Muslim merchants as they refer to themselves in the plural consistently throughout the letter. The sender reminds the eparch that they (i.e., the Muslim traders) "are dependent on the goodwill of the eparch's direction of administration (mutawallī) without the latter putting capital into business transactions in a partnership (qarīḍa)" (Khan (2024), 101). This sentence might refer to the eparch and his administration's control over the flow of commerce and people. The main subject of the letter are an enslaved woman (jāriya) and her son, Rāhim, who were delivered by a man named Bazilī, who is also the bearer of this letter. The sender complains that the enslaved woman was sick (marīḍa), so the writers wanted to return her, even though she had apparently been examined three times before purchase. They sent her and her son on a return journey while she was sick. On this journey, the messenger who accompanied them fell ill, and eventually both the woman and her son died. Now the sender wants the eparch to help make them whole. They say that they would have appeared before the eparch themselves if not for the news from the north and the "strife of the land" (ikhtilāf al-bilād). Instead, they have sent Bazilī on their behalf. The eparch's own messenger in the north has absconded (lit. "has left on feet of cotton"; kharaja ʿala aqdām quṭn); perhaps this is the same messenger who accompanied the sick woman and her son. The senders ask the eparch to authorise his servants to extract forcibly from the absconded messenger what they believe is owed them. PG. Khan, Qaṣr Ibrīm, doc. 24.