טיוטה של שבועה שעמד יוסף לבדי להישבע, ובה הוא מפרט את כל נכסיו

צד א

1. אשר יישבע עליה [פלוני] יוסף בר דויד נ"ע בעבור דויד בר שלמה אחיו נ"ע
2. שהוא מעולם לא רימה את אביו שלמה בשום מעאמלה (עסקה) ושותפות וערבוב הון וירושה
3. ומשא-ומתן, מן העת שנכרתה הכלטה (עירוב ההון) והמעאמלה ביניהם
4. ועד עתה. וכן מה שטען שלא נותר מן הממון אשר היה ביניהם
5. בעת שתבעו ר' דויד דנן מעיקר ההון של שותפות זו — ולו זהב אחד
6. ומעלה. וכן מה שטען עוד ביחס לשותפותו המחודשת עתה עם
7. ר' דויד בן אחיו דנן, שלא נשאר לו לא מוסתר ולא מופקד
8. ולא מסור לאחר, ולא דבר שהערים בו במיני התחבולות של בני אדם,
9. כגון מתנה לאישה או לבן או לקרוב או לרחוק, יהודי היה או
10. ארמאי (נכרי), ושהוא אינו בעל דבר ולא נותר לו //בעולם\\ אלא הרשום בשימוש (פרוטוקול בית הדין)
11. המפורש לעיל. ושהסכומים הגדולים אשר הודה בהם בעל דינו
12. דנן בשימוש — היו של אנשי סחר מוסלמים, הודים
13. ומצרים, וכי הוא מסרם אליהם בשלמותם בדרך של חוק וזכות.
14. ולא נותר לו בעולם לא זהב ולא כסף, לא מצאגה (עיבוד לתכשיטים וכלים) ולא זולת
15. מצאגה, ולא דינרים ולא דרהמים ולא נחושת ולא סחורה
16. ולא מסחר ולא רהיטים ולא בדים ולא שטרי חוב על הבריות,
17. חוץ מאלפיים דינ' שהודה בהם בשימוש, וההסדר
18. אשר אצל בני בנדאר, והסכומים אשר בשימוש, והם:
19. נחושת ששוויה מאה דינ' ושבעה קנטארים כספית, ודברים שבידו,
20. הכוללים זהב וכסף ונחושת ⟦ששוויים⟧ חמישים דינ' ⟦ואל...⟧,
21. והדבר אשר אצל חדיפה, שהם עשר חליפות מפוארות, וכן חמישים דינ' ביד
22. אבו אלברכאת אלחלבי (מחלב), והזנגפר (סינבר) והכספית אשר אצל כליף בן
23. הרון, ושני הבתים אשר במצאצה (רובע במצרים).
24. [תוספת משורה 11:] חמש המאות דינ' מאבו אלטא[הר בעבור] שלושים תוב (גלימה) מדבג' (ברוקד), ועשר
25. יחידות של מרגאן (אלמוגים), והחליפות אשר מספרן 59 חליפה, אשר מחירן [.]
26. דינ', ומאה פוטה (בד מתניים) של משי, ומאתיים דינ' המיוחסים לאבו סהל, ו[נתן/הציע]
27. עליהם את בית הנזכר כמשכון.