טיוטה של פרוטוקול בית דין מפוסטאט העוסק בסכסוך שבין יוסף הלבדי, סוחר ההודו, לבין יקותיאל בן משה, "פקיד הסוחרים" בפוסטאט. לאחר שחלפו שבעה שבועות מאז המושב הקודם (ראו I, 8), התברר שהלבדי ויקותיאל לא הגיעו לכל הסכמה ביניהם, ולכן שבו לבית הדין והמשפט נמשך. מן המסמך עולה כי הלבדי שקל לנקוט בצעד נואש של עיכוב התפילה בבית הכנסת (או לפנות לרשויות המוסלמיות, כפי שעולה מהערת המהדיר במהדורה העברית, עמ' 81 הערה 1). המסמך נושא את התאריך 10 ביוני 1098.
תרגום לעברית
בחמשה בשבה דהוא תמניה יומי בירח תמוז דשנת
אלפא וארבע מאה ותשע שנין למניינא דרגיליננא ביה
בפסטאט מצרים דעל נילוס נהרא מותבה, כן הוה:
התייצב לפני בית דין מ' יקותיאל בר מר' משה הרופא נ"ע, ונפלה
בינו ובין מ' יו[סף ב]ר מ' דויד אללבדי נ"ע מריבה
וקטטה ביניהם בעניין התביעות. אמר מר'
יוסף הנזכר: כאשר הגעתי מארצות תימן, הורדתי את
מה שהיה עמי מן הבצאיע (הסחורות) בדאר וכאלה (בית פונדק־מסחר) של מ' יקותיאל הנזכר,
וארך הזמן, ותבעתי ממנו את דמי הסחורות אשר
מכר עבורי. ראיתי שהוא דוחה אותי, וקצתי בכך וכמעט
יצאתי לזעוק עליו ברבים. אמר לי: אדוני, יש לי אצלך
⟦סחורות⟧ //חפצים\\ שהעמסתי עמך; אנא הודיעני
מה עלה בגורלם. אמרתי לו: לקחתי עמי חלק
ממה שהיה לך עמי אל נהרוארה, מכרתיו ⟦ולקחתי לך בעדו⟧ //במאה עשרים ומשהו\\ <<דרהם טהורים, הוצאתי את הנואיב (המסים), והחלפתי עבורך במרג'אן (אלמוגים) שהיה ע[מי]>>
חרוזים, ורובם אבד, ונשאר לך מהם צרור <<והוא עמי>>.
אמר לי: אני לא ביקשתי אלא עדל (חבילה) של לאכ (חומר צבע אדום), ⟦אמרתי
לו⟧ כי כך אמרתי לך. אמרתי לו: אם אתה מעדיף
עדל של לאכ, [ה]נני משלם לך ⟦במה שהיה לך עמי בנהרוארה⟧ <<וכל רכושי>>,
משא של לאכ יהיה לך. אמר לי: את המשא הזה של לאכ אתה משלם לי, ולא נותר
דבר? אמרתי לו: נשארו לך בעדן אצל בן בנדאר דברים.
אמר לי: כמה אתה מעריך זאת? אמרתי לו: או ארבעים או חמישים
או שישים או מאה. הודה לי ובירך אותי ואמר: הכול
מאתך. הפציר בי עד ש[שי]למתי לו מאה דינ' <<על מה שבעדן ומה שבספינות>>, ואמרתי לו
צד ב
אם הגיע מן תימן מאת בן בנדאר יותר ממאה
דינר, יהיה לך אותו //עודף\\; ואם היה פחות מזה או ראשו, יהיה //[לך] סכומם\\ בראשם,
כטובה. שאל מ' יקותיאל דנן על כך, ואמר שהשיח' אבו יעקוב
מ' יוסף דנן, כששאלתיו על מה שהיה אצלו, מסר לי כי הוא
חילק את מה שהיה לי אצלו לשלושה חלקים: מהם מה ש[לקח]
עמו אל נהרוארה, ומהם מה שהפקיד אצל חסן בן
בנדאר הוכיל (הסוכן) בעדן, ומהם מה שהזכיר כי שלחו כמקדמה ⟦לי⟧
אל מינאבאר (מלבאר) על פלפל בשתי ספינות, וכי יביא לי על כך
חשבון בכל מה שהיה לי אצלו, לפי חלוקת סוגיו —
מה שנמכר ומה שנתקבל ומה שנותר; ושהחשבון אצלו תחת
סלי האינדיגו (קפאף אלניל), וכי //אמר\\ שיוציאנו ויביאנו. וכשלחצתי עליו
בעניין זה, פנה אליי בתחינה וביקש ממני שאקבל מחפציו מכספי //שבידו\\ מאתיים
דינר, וכי אשחרר לו את שאר חפציו עד שיביא לי את חשבוני
ויבאר לי את כל המעאמלה (עסקיי) שלי עמו ויעביר אליי את זכותי אשר
לי אצלו. אמר מ' יוסף: כל מה שלקח מ' יקותיאל
דנן — לא אירע בינינו דבר בעניינו, ואין //זה\\ אלא מה שהזכרתי למעלה,
שאני מסרתי לו זאת על התנאי הנזכ[ר] ⟦לעיל, ש
תהיה המאה דינר מכלל המאתיים⟧, ואיני משייר מכספי
אף גרגיר, פרט למה שהדין מחייב אותי לוותר עליו. ומה דהוה קדמנא
וקיים. ודין קיומיה דמשטט לא למילף מניה. תלי ביני שיטי
נמי שוי: במאה וניף [ו]עשרים דרה[ם מכ]לצך וכל
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein and Mordechai Akiva Friedman, India Book 1: Joseph Lebdi prominent india trader: Cairo Genizah documents (in Hebrew) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute, 2009)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.