מכתב מיעקב הרופא (המכונה "אלנאג'ח", היעיל), משמטוניה שליד כופה שבעיראק, אל תלמידו ואולי חתנו יוסף

תיאור

מכתב מיעקב הרופא (המכונה "אלנאג'ח", היעיל), משמטוניה שליד כופה שבעיראק, אל תלמידו ואולי חתנו יוסף, ביום'א מזידת (מקום לא מזוהה; גיל מציע שגם הוא בעיראק, ליד סורא). התיארוך: כנראה תחילת המאה ה-11. יעקב מדווח שהגיע בשלום לבגדאד ב-15 בתמוז. הוא חיפש את מאג'ד אך נמסר לו שכבר בא והלך לפני חג השבועות, וחיפש את אבו אלרצ'א בן אלצדר אלתאג'ר אלבגדאדי אך נאמר לו שנסע להמדאן. יעקב אופטימי שהאישים הללו ישובו עם שיירות החאג'. באשר לשתי הישיבות, יעקב סירב להצטרף לאחת מהן כדי שלא לפגוע בשנייה. הוא אמר להם שנדר לפקוד את קברי הצדיקים (גיל מציע ליתר דיוק את קברו של יחזקאל). לאחר מכן נסע לשמטוניה, שם מצא את כולם חולים ממחלה מגיפתית. הכותב עצמו חלה בנפיחות, כנראה מורסה, ברגלו, שממנה פיתח קדחת ורותק למיטתו במשך 17 יום. בנו אבו אלברכאת חלה אחר כך בקדחת גבוהה מאוד ומתמדת ("כאש בוערת"). יעקב שלח לבגדאד להביא סממני רפואה והכין בעצמו את השרב (שראב, סירופ רפואי) לבנו, אותו נתן לו מדי יום יחד עם מי שעורים (מא' אלשעירון). בנו חש כעת טוב יותר. בתחילה שהו בביתו של אבו סעד "הפקיד" בן ח'לף (כנראה קרוב משפחה, לפחות בנישואין, ראו בעבר שורות 4–5), אך כשהוא ובני משפחתו חלו, הם "ניתקו" את אורחיהם, "וכידוע לך אנשי שמטוניה, אף כשהם בריאים, אינם דואגים לזרים." מזלו של יעקב היה שאנשי שמטוניה נזקקו לשירותיו כרופא. הגיאוגרפיה של שמטוניה/שמטוניא מתוארת גם על ידי גולב כך: אתר זה הוא כיום חורבה הידועה בשם תל אלשמטוני, השוכנת מדרום לבגדאד בגדה המערבית של החידקל סמוך לקטסיפון (אלמדאאין).