דיאלוג בין ה"מצרי" (האיש מקהיר העתיקה) לבין ה"ריפי" (האיש מן הכפר)

תיאור

דיאלוג בין ה"מצרי" (האיש מקהיר העתיקה) לבין ה"ריפי" (האיש מן הכפר). חיבור ספרותי, ככל הנראה מאוחר, בסגנון דיבורי מובהק מאוד. הכותב מקפיד על סימני ניקוד וטעמים, אך אלה אינם משוחזרים בתעתיק שלפנינו. הטקסט עשיר בסטריאוטיפים מעניינים ובאוצר מילים המנגיד בין חיי העיר לחיי הכפר: מחירים, מאכלים, ביגוד, הרגלי רחצה, סחורות הזמינות בשוק, וענייני ביוב ("יציאות גופך נשארות אצלך, וצחנתן מסנוורת"). מוזכרים גם בין אל-קצרין ושוקי הפירות והנייר המהוללים שליד באב זווילה. בדף השלישי והאחרון של הסיפור (פניו של אחד הקטעים), כורתים המצרי והריפי הפסקת אש. אז נכנס המספר לתמונה בתפילה ובהכרזה על זהותו ועל גדולת סיפוריו, לתועלת הקהל המתאסף: "אני המחסווך (??) היהודי... שמי סולימאן... דיבורי מאוזן היטב, משמעויותיי אלוהיות... מלאכתי במצרים חזן, וכמשורר נודעתי בריף...". על גב אותו דף מתחיל סיפור קומי על אדם שתרמילו נחטף בידי איש חמדן; הם פונים לבית הדין, והדיין מודיע שיפסוק את התרמיל למי שיוכל לומר מה בתוכו.