טיוטה של מכתב או עצומה מבעל תפקיד אל הנגיד מבורך

תיאור

טיוטה של מכתב או עצומה מבעל תפקיד אל הנגיד מבורך. בערבית-יהודית. אותו שולח, אותו נמען ואותו נושא כמו במסמך מקביל (PGPID 3534). המכתב עוסק ב"חורבנה" (ח'ראב) של בית הכנסת הבבלי/העיראקי בפוסטאט, ומעלה שתי תלונות עיקריות. (1) חברי בית הכנסת (הגדול) של הארץ-ישראלים פיתו רבים מבני הקהילה של בית הכנסת העיראקי להצטרף לבית תפילתם. הם הציעו להם פיתויים שונים, ובהם הבטחה שילדים יוכלו להשתתף בתדירות גבוהה יותר ולעלות לתורה, שכן קריאות המקרא במנהג הארץ-ישראלי היו קצרות (ולכן דרשו הכנה מועטה יותר). (2) הסיבה השנייה למצבו החרב של בית הכנסת הייתה התנהגותו הרודנית של השמש (ח'אדם), הנקרא אלרייס אבו אלחסן בן ע'זאל. אבו אלחסן זה שרר על הקהילה והתנהג יותר כרייס (ראש) מאשר כשמש: הוא נתן הוראות, נטל לידיו את הטיפול בסכסוכים, ואף אילץ את המֻקדַּם של מבורך עצמו (המכונה מֻקדַּם במכתב אחד ונַאאִ'ב במכתב אחר) להתרפס בפניו. כאשר התבקש למלא את חובותיו בבית הכנסת, היה משיב בעזות: "אפילו אם הרייס (מבורך) עצמו יורה לי כך, אענה: 'לא סַמְע ולא טַאעַה' (איני שומע ואיני מציית)". יחד עם השמש התגוררו בחצר בית הכנסת כחמישה עשר מקרוביו, שראו בו את הבוס המקומי (שיח' אלמַוְצִ'ע וצַאחִב אַמְר וְנַהְי — שר המקום ובעל הסמכות לצוות ולאסור). במכתב זה מתאר השולח מה שנראה כהחמרה נוספת של המצב: "רק מתי מעט... נותרו בקהילה הבבלית, ורובם עניים מרודים", כפי שהעיד השולח מעצמו כאשר השתתף בתפילות בשבת שקדמה למכתב יחד עם חלפון בן מנשה (המכונה כאן אבו סעיד בן אבו סהל אבן אלקטאאיף). במכתב מוזכרים גם כמה בעלי תפקידים קהילתיים נוספים מן התקופה. המידע נסמך בעיקר על עבודתו של כהן, ובחלקו על כרטיסייתו של גויטיין. פורסם על ידי ב. שפירא ב-1909. התעתיק ממתין לדיגיטציה. המסמך כתוב על דף כפול בסגנון "דפתר ארוך", דבר בלתי רגיל למכתב אך מקובל לטיוטות. ראו גם מסמך מקביל (PGPID 21229), שהוא שריד של העותק הנקי של אותו מכתב, בפורמט רוטולוס עם צד אחורי ריק (זוהה על ידי אלן אלבאום).