רישום בית דין של הסכם משפטי בין הבעל, אבו אלחסן שלמה בן מנשה, לבין אשתו, סת אלנסב בת אבו אלמנא, שבו הוא מתחייב להושיבה בדירה משלה. עוד טרם נישואיהם הסכימו ביניהם השניים שאם תבקש זאת — תוכל להתגורר בנפרד מקרובותיו (אמו ואחיותיו). לאחר חתונתם ניסו לגור יחד עם בני משפחתו, אך פרצו ביניהם מריבות, וסת אלנסב מימשה את זכותה לגור בנפרד. אלא שאבו אלחסן מצא את עצמו שבור לב מן הניתוק מקרובותיו, ולכן הסכימו בני הזוג לחזור ולגור תחת קורת גג אחת עם בני משפחתו, אך בתנאים הבאים: (1) שתוקצה לסת אלנסב דירה נפרדת בתוך הבית; (2) שאמו ואחיותיו של אבו אלחסן לא יורשו להיכנס אליה; (3) שייאסר עליהן לבקש ממנה אפילו קיסם להבערת אש. פרטי ההסכם החדש סוכמו במשא ומתן בין אבו אלחסן לבין דודה של סת אלנסב מצד אביה, אבו עלי. מתוארך לכסלו א'ת"ל למניין שטרות, שהוא שנת 1119 לסה"נ. מקום העריכה: פוסטאט. כתוב בידו של סופר בית הדין הפורה חלפון בן מנשה (שאינו קרוב משפחה של בני הזוג). חתומים עליו אברהם בן שמעיה ועובדיה הכהן בן מבורך. אותם בני זוג מופיעים גם בתעודה נוספת מתוארכת לשנת 1445 למניין שטרות / 1134 לסה"נ.
תרגום לעברית
צד א
שהדותא דהות באנפנא אנן חתומי מטה, כן הוה: כאשר הקל הבורא יתעלה זכרו
ונתקדשו שמותיו את נסיבות החיבור בין השיך' אבו אלחסן כגק מרור שלמה
הכהן היקר התלמיד בר מרור מנשה הכהן נע, ובין אשתו סת אלנסב, בת
השיך' אבו אלמנא כגק מרור יצחק הזקן הנכבד סט, קיבל [שלמה] על עצמו
בעת הנישואין, שאם תמאס במגורים עם אחיותיו ועם אמו, יהיה עליו להעבירהּ
ולשכנהּ במקום נפרד לעצמה, מחוץ להם. וכאשר עברו לאחר הנישואין
מספר חודשים, נפלו דברים בינה ובין אחיותיו, וביקשה להעבירהּ ולהפרידה
מהם, לפי מה שהתחייב לה בכך והשית על עצמו. והכריחה אותו הצורך
להעביר אותה למקום לבדה, ונותר שבור לב, וכבד עליו
שכר הדירה והוקשה עליו הדבר. נשאר כך תקופה קצרה מאוד ורצה מאשתו זו את שיבתהּ
אל המקום הראשון שבו נמצאות אמו ואחיותיו, שכן היו [שם] שתי דירות, אחת מהן על
הדרך [והשנייה בפנים], וא[מר] לה: אני מקבל את כל מה שתתני עליי לתנאי
בעניין זה. ופנה [אליו] דודהּ מצד אביה [השיך'] אבו עלי הנאמן, ואמר לו: אין אני חפץ להזיק לך
ולא להפריד בינך ובין אחיותיך, וגם אין אני חפץ בנזקהּ של בת אחי. והיא מסכימה
לשוב עמך אל המקום ולגור עם אחיותיך, ובלבד שהם
יהיו בבית שעל הדרך, והיא תהיה בדירה הפנימית, ואמך במעונהּ נפרד לעצמה, מוקצה
לה. ולא תהיה אחת מהן שתיכנס אליה ולא תצא, ולא תבקש ממנה דבר
ולא תיקח ממנה אפילו קיסם גפרור למשל. ויהיה מקום אשתך מובדל מהם,
והיא תהיה המנהלת בביתה בלעדיהן, במאכלה ובהוצאותיה ובכל שאר צרכיה,
בלי עירוב עמהם בשום דבר מכלל העניינים. ויהיה כל אחד משני
הצדדים חופשי לפעול במקומו כרצונו. ואם אשתך תשוב ותתלונן
על אחד מהם, יהיה עליך להעבירם ממנה מן המקום, ולא תשאירם עמה שעה
אחת. ואם באיזה זמן שהוא תסרב להעבירם ולהוציאם ממנה מן המקום
אחרי תלונתה [אליך], או שתטען בכך טענה [המוכיחה] על כוונה מצדך להשאירם עמך שם,
ותֻפַר דבר מהתנאי הזה שהתנינו עליך עתה, יהיה עליך [לשלם] חמישים דינר
לעניים בפֻסטאט, יעשירם האל מרוֹב חסדו, שתוציא אותם ממיטב אשר ברשותך.
וקיבל את כל זה על עצמו והסכים לו והתחייב בו ובקנס
שבגללו, והעדנוהו על עצמו ועל קבלתו את כולו ברצונו הנזכר ללעניים ובחירתו,
בלי כפייה ובלי אונס ובלי הכרח ובלי היסח דעת ובלי טעות ובלי חולשה מחמת מחלה ובלי דבר אחר
מכל פוסלי העדות. וקנינו ממנו לאשתו סת אלנסב זו על
כולו בקנין גמור חמור בכלי הכשר לקנות בו מעכשו בביטול כל מודעין
ותנאין דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ועל תנאי זה שבה אל המקום,
ובלבד שיהיה זה מקום מוקצה נפרד לה מהם. ומה דהוה קדמנא אנן חתומי
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Gershon Weiss, "Legal Documents Written by the Court Clerk Halfon Ben Manasse (Dated 1100-1138)" (PhD diss., n.p., 1970)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.