שטר שבו אבו סעד אפרים בן עלי היהודי רוכש את חכירת חלקת קרקע בפוסטאט מידי אבו אל-פתוח ע'אלב בן פהד, הפקיד הממונה על ההקדשות הממשלתיים, תחת פיקוחו של אבו אל-חסן עלי בן אחמד בן מחמד בן עביידאללה אל-קאאפי. הנכס גובל בבית הקברות, בחלקה המוחכרת לאבו אל-טאהר בן אל-בּיאן, בחלקה המוחכרת לעדוה בת עסכר, ובביתו של אבן עבד אל-חאכִּם. השטר מתוארך לחודש צפר שנת 509 לה'ג'רה (יולי 1115 לסה"נ). העדים החתומים הם אבו אל-חסן עלי בן אחמד בן מחמד בן עביידאללה אל-קאאפי, אבראהים בן אחמד בן מנצור, אל-חוסיין בן מסאפר בן אל-חוסיין בן מחמד, עלי בן חוסיין בן הִבּתאללה, ומֻרשד בן יחיא אבן אל-קאסם אל-מדני. המסמך כולל גם עתירה "רפאית" (phantom petition). בצדו האחורי של השטר, בנו של אפרים — אבו אל-חוסיין עלי בן אפרים בן עלי היהודי, מוכר נסורת העץ — מעביר את זכות החכירה של הנכס הנמכר בצד הקדמי לבנו עלי, באמצעות דודו אבו אל-חסן עלי בן חוסיין, הידוע כאבן חיון הקופאי (אל-צ'יראפי). מסמך זה מתוארך לחודש שעבאן שנת 532 לה'ג'רה (מאי 1138 לסה"נ), והעדים עליו הם מחמד בן עלי בן אחמד בן מחמד אל-קאאפי והִבּתאללה בן יחיא בן מחמד בן ג'אבר.
תרגום לעברית
צד א
בשם אלוהים הרחמן הרחום, ברכותיו ושלומו על אדוננו מוחמד שליחו ומשפחתו.
זה מה ששכר אפרים בן עלי הישראלי מאבו אל-פֻתוּח' ע'אלב בן פהד הכתב (הפקיד), הממונה על ההקדשות ועל האַחְכָּאר (חכירות קרקע ממשלתיות) המנוהלים בדיוואן (משרד) המסגדים הגדולים ומסגדי השכונות המשגשגים בפֻסטאט, בפיקוח [השיח' אבו אל-חסן עלי בן אחמד בן]
מוחמד בן עֻבַּיד אללה אל-קאאִפי, העד המוסמך המפקח על מה שמתנהל בדיוואן הזה. שכר ממנו במחיאת כף אחת ובחוזה אחד את כל חלקת האדמה, הרובע הממשלתי, התל החשוף עד לשמים, שבאי פֻסטאט-מִצְר על גדת הנילוס, בין האי הנזכר
וג'יזת פֻסטאט-מִצְר. מקיפים ותוחמים אותה ארבעה גבולות: הדרומי מגיע עד בית הקברות ועד החלקה המוחכרת לרַאִיס (הראש) אבו אל-טאהר בן אל-בַּיאן; הצפוני מגיע עד החלקה המוחכרת לעַדְוַה בת עַסְכַּר, ועד הבית הקטן של אבן עבד אל-חאכם, ואחת
משתי הדיירות של מוכר הספוגים (אל-סַפַגִ'י), המנוהלות בדיוואן הזה והשוכנות על גדת הנילוס הנזכרת. המזרחי מגיע עד הדרך המפרידה בינה לבין מקומות שונים והמובילה למסגדים שם, בית הרַאִיס אבו עלי בן אל-בַּיאן, החלקה המוחכרת לבורסקאי, ובית הבורסקאות שם,
ושתי הדיירות של מוכר הספוגים הנזכרות <ומקומות ודרכים אחרים>. המערבי מגיע עד גדת הנילוס לעֵבֶר אדמת ג'יזת פֻסטאט-מִצְר. הענקתה כחכר נרשמה על גב הבקשה בעניינה, ששלח השוכר הנקוב בשמו כאן אל הקאדי אבו אל-חסן מוחמד בן הבּת אללה בן אל-חסן,
הממונה על דיוואן המסגדים הגדולים ומסגדי השכונות המשגשגים בקהיר המֻעִזִּיָּה השמורה ובפֻסטאט, על המַוַאריתּ אל-חַשְׁרִיָּה (ירושות חסרות יורש) ועל האסמים המבורכים — יַנְצִיחַ אלוהים את שלטון בעליהם — והעד המוסמך. תוכן הבקשה, בהשמטת ברכת הפתיחה, נוסחו כדלקמן:
עבדו מודיע [כי באי פֻסטאט]-מִצְר קיימת חלקה, תל [ללא בנייה] עליו, חשוף עד לשמים, על גדת הנילוס לעֵבֶר ג'יזה, שהוא חפץ לחכור בתשלום דמי-קרקע קבועים ובפיקדון מרצון מראש, כמנהג במקרים
מסוג זה. [ ] נרשם על גבה [שיבחן] הדיוואן את העניין הזה, אם ירצה השם. אחר כך נכתב מה שנוסחו: העניין הוחזר לדיוואן המסגדים [ ] והתברר כי
מנהג הוא [להחכיר את האדמות] ואת החלקות ה[...] באדמות אי פֻסטאט-מִצְר, והן מנכסי הדיוואן הנזכר, והן בסמכות אדוני הקאדי [ ]
אם ירצה השם. נכתב בעשור הראשון של חודש צַפַר שנת חמש מאות ותשע. בתגובה כתב הוא לדיוואן הנזכר מה שנוסחו: אדוני השיח' אבו אל-חסן עלי בן אחמד בן מוחמד בן עֻבַּיד אללה אל-קאאִפי, המפקח על הרבעים הממשלתיים המנוהלים בדיוואן המסגדים [ ]
יעיין במה שהבקשה בפניה מכילה ובמה שנרשם מטעם הדיוואן על גבה, ויבחן את הקרקע שהתבקשה חכירתה: האם היא מנוהלת בדיוואן הזה, האם היא מאותן קרקעות שמותר להחכירן פומבית כחכר, האם נקבעו דמי החכירה של רכושה ושל חפצי הערך שבה [ ]
בדמי חכירה מסוימים, ואז יבקש מן הדיוואן אישור לגבי המנהג המקובל בעניינים אלה ויודיעני על כך כדי שאוכל לבצעו, אם ירצה השם. השיב לו העד המפקח הנקוב בשמו כאן במה שנוסחו, בראש התרשומת שמו: מילאתי את אשר הורני אדוני הקאדי הנעלה —
יאריך אלוהים חייו, ינציח את תמיכתו, את זוהרו, את הצלחתו ואת השפעתו הרחבה, וידכא את אויביו — בהוראתו למעלה, ועיינתי במה שבראש הפנים ובגב מסמך זה, וראיתי את השטח הנזכר בו ומצאתי שהוא חשוף, ללא בנייה עליו,
ומותר להחכירו. מדדתיו, ומידותיו מן הצד הדרומי אל הצד הצפוני שלושים אמות, ומן הצד המזרחי אל הצד המערבי ארבעים אמות, שווה-צלעות, לפי אמת המידה הנהוגה. סוכם עם המבקש
על דמי חכר של שני דרהמים לחודש, והוא תרם מרצון פיקדון מראש של [חמישה] דינרים משובחים [ ] הענקת חכר. והאי שבו מצויה חלקה זו, אחכאריו מנוהלים בדיוואן הזה ואין בו חכר השייך לדיוואנים אחרים. במה שנקבע כדמי חכר ובתרומה
[ ] שנת חמש מאות ותשע. אז הוסיף הממונה על הדיוואן הנזכר בהמשך לכך תרשומת המורה לרשום זאת בדיוואן, ולכתוב את שטרי החכירה, ולגנוז אחד מהם
עבור הדיוואן [ ] היה השוכר הזה, המקבל על עצמו את החכר הנזכר כאן, בתנאים אלה, לתקופה של עשר שנים שלמות ורצופות,
הראשונה בהן ראשית חודש צַפַר שנת חמש מאות ותשע והאחרונה בהן סוף חודש מֻחַרַּם שנת חמש מאות ותשע-עשרה, ב[...] המהלכים בפֻסטאט-מִצְר, בארצה המהוללה, בחשבון של עשרים וארבעה דרהמים לשנה [ ]
[ו]תרם השוכר הזה, המקבל על עצמו את החכר, לדיוואן על החכר הנזכר כאן חמישה דינרים ו[ ] אישור הקבלה של הדיוואן חתום במלואו כמקובל במקרים אלה. ומסר [ את כל]
מה שכללה חכירת החכר הנזכרת כאן, וקיבל אותו ממנו השוכר המקבל [את החכר, כמו שמקבלים] כמותו, ועבר לידו, להחזקתו ולרשותו, וניתנה לו הזכות להשתמש בו ולפעול בו כדרך המקבלים חכר [ב]עניין החכר שלהם, ללא מונע
ומעכב, וכן הזכות לבנות עליו כל מין מבנים שיבחר, לנטוע בו כל סוג מטעים שירצה ולחפור בו באר אם ירצה. יהיה חופשי בכל אחת מפעולות אלה להחכיר, לגבות דמי חכירה, למכור ולגבות מחיר לאחר שהדיוואן קיבל
את מה שמגיע לו כדמי-חובה, בזמנים שבהם הם מגיעים, ללא דחייה, ללא עיכוב וללא הגנת אי-אפשרות טיפוח, אי-יכולת לטפל בקרקע, אי-מעשיות, עלות בנייה מופרזת או כל דבר אחר.
תנאים אלה יעמדו בתוקפם במשך כל תקופת החכירה הזו עד לסיומה. כשתסתיים, יהיה מעמד הבנוי בו כמעמד מבנים בבעלות על קרקעות מוחכרות. זאת לאחר שהודו שני הצדדים בראיית מה שכללה חכירה זו והכרתם
בו. התקשרו בכך [ ו]נפרדו בגופם לאחר השלמת[ה וכניסתה לתוקף], מרוצים בכך ומבצעים את הוראותיה. וכל תביעה שתופנה אל השוכר המקבל את החכר על מה [שכללה חכירה זו]
מצד אדם [כלשהו, על דיוואן] המסגדים הגדולים ומסגדי השכונות [למסור את המגיע] לו בעניין זה. הוֹעדה הודאת המחכיר המעניק את החכר והשוכר המקבל את החכר על מה שכלול כאן, לאחר שנקרא בפניהם והם הודו [בהבנתו]
ובבריאות שלמה ובכשירות משפטית, מרצון. זאת בשש נוסחאות זהות, בעשור האחרון של צַפַר שנת חמש מאות ותשע. יש להוסיף בו את התיקונים הבאים: כדוגמת "וזכויות הפעולה הכרוכות בחכירה", (זהו) הנוסח הנכון; "עלי", לתיקון, (זהו) הנוסח הנכון כאן. כל אחד מן [העדים העיד ]
"מן הדרומי אל הצפוני ארבעים אמות, וכן המידה מן המזרחי אל המערבי", כל זאת באמת המידה הנהוגה. על כך הועד. תקין.
צד א — עד 1
העיד אלחסין בן מסאפר בן אלחסין בן מחמד
על הודאת המחכיר והחוכר על מה שבו, בתאריכו.
צד א — עד 2
העיד עלי בן אחמד בן מחמד בן עביד אללה אלקאאפי
על הודאת המחכיר והחוכר על מה שבו, בתאריכו. صح.
צד א — עד 3
העיד אבראהים בן אחמד בן מנצור על [הודאת המחכיר]
והחוכר על מה שבו, בתאריכו, בכתב ידו.
צד א — עד 4
העיד עלי בן חסין בן הבת אללה על הודאת
המחכיר והחוכר על מה שבו, בתאריכו. صح.
צד א — עד 5
העיד מרשד בן יחיא בן אלקאסם אלמדני
על הודאת המחכיר [והחוכר על מה שבו, בתאריכו.]
צד ב
בשם האל הרחמן והרחום, השבח לאל לבדו, וברכותיו על אדוננו מחמד ובני ביתו הטהורים, ושלום רב.
הודה אבו אלחסין עאלי בן אבי סעד אפרים בן עאלי היהודי הנשארי (מוכר נסורת), בנו של הקונה הנזכר בצד הפנימי, והוא יורשו,
בפני עדי מסמך זה, וקרא להם להעיד עליו, מרצונו, בעודו בריא ובעל כשרות משפטית, כי יצא מרשותו ועבר מבעלותו אל בעלות בנו עלי,
מן המוכר, דודו, לפי מה שקבע אבו אלחסן עלי בן חסין הידוע בשם אבן חיון, הג'הבד' (הפקיד המוסמך על שקילת מטבעות) שבדאר אלוכאלה (בית הסוכנות) המבורך — כל הבנוי
באותו יום על החלקה התחומה והמתוארת בצד הפנימי, וכן הבארות והנטיעות הקיימות בה, מכוח קנייתו אותם ממנו עבור בנו עלי הנזכר, שההודאה נעשית לטובתו, בכספו אשר
\\ברשותו {קנייה}\\ קנייה תקפה, כפי שמעיד עליה שטר המכירה, שתאריכו זהה לתאריך מסמך [זה] .... [ ]
המחיר, והוא מאה וארבעים דינר, במשקל מלא, מסגסוגת טובה [ ]
הראייה וההודאה והאחריות על פגמי בעלות. ולא נותר למודה זה בבעלותו ולא בשום חלק ממנה זכות [ולא תביעה בעטיו]
ולא מחיר ולא ערך ולא דבר מסוגי הבעלויות וההעברות, בשום צורה או סיבה, בין ממשית ובין [רעיונית].
וקיבל ממנו זה שנעשתה ההודאה לטובתו את כל זה קבלה תקפה. הועדה על הודאת המודה ושל זה שנעשתה ההודאה לטובתו על מה שב[ה, וזה היה בעשור האח]רון
של חדש שעבאן שנת חמש מאות שלושים ושתיים. ובה תיקון תקף המתווסף בסופי השורות שלה, וזהו: "בנו עלי הנזכר, שההודאה נעשית לטובתו, בכספו אשר
ברשותו, בקנייה תקפה" — פסקה זו מבטלת את הנוסח האחר. ומחיר זה, שבו קנה עבור בנו שנעשתה ההודאה לטובתו, הגיע לרשותו מכספה של אם הבן,
שהעבירה לו אותו. صح. "מן המוכר, דודו, לפי מה שקבע". صح. בן מחמד אלקאאפי.
גב - עד ראשון
העיד הִבַּת אללה בן יחיא בן מחמד בן ג'אבר על הודאת
המודה על מה שכלול בו ובפניו, בשעבאן שנת חמש מאות שלושים ושתיים.
גב - עד שני
העיד מחמד בן עלי בן אחמד [בן מחמד אלקאאִפי]
על הודאת המודה הנזכר בגב זה
על מה שכלול בו ובפניו, בשעבאן
שנת חמש מאות שלושים ושתיים.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Geoffrey Khan, Arabic Legal and Administrative Documents in the Cambridge Genizah Collections (Cambridge: Cambridge University Press, 1993)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.