מכתב ששלח עלאן בן חסון מעדן, לאחר שובו ממסע קשה אל חוף דרום הודו, אל ערוס בן יוסף

תיאור

מכתב ששלח עלאן בן חסון מעדן, לאחר שובו ממסע קשה אל חוף דרום הודו, אל ערוס בן יוסף. לפני הגעתה השנייה של הספינה לכולם, שהו על סיפונה שני נאח'ודות: עלי נאווכ, שירד ביבשה בפאכנור, ונאח'ודא נוסף שנפטר לאחר מכן בלב ים, ושככל הנראה היה האחראי על הניווט. לאחר מותו נותרה הספינה בלא "ראש" ובלא מפות ניווט (וכן בלא דבר נוסף שלא ניתן לפענח בשל לקונה בכתוב). התוכנית הייתה לחזור דרך עדן, אך מהומות חברתיות כלשהן בעיר שבה שהו גרמו לכל תושביה להימלט, וגם עלי נאווכ ביקש לברוח — ככל הנראה מבלי לקחת את אנשי הספינה עמו. הכותב הצליח למנוע זאת בכך שדיווח על כוונותיו למי שהיה בעמדה שאפשרה לעצור בעדו (הפרטים אבדו בלקונה), וכולם העמיסו בסתר את הספינה באישון ליל (בהנחה שעלי נאווכ ישן על הסיפון באותה עת) ונמלטו יחדיו לפאכנור. שם ירד עלי נאווכ מהספינה ונשאר במקום, וכל השאר ביקשו להמשיך לכולם — אלא שאז לקה הרב־חובל בשבץ ומת. הם השליכו את גופתו אל הים (כמנהג הים — הוא היה חולה עוד בהיותם בעיר) ואיכשהו הצליחו להגיע לכולם ללא מפות ניווט וללא רב־חובל. משהגיעו, בא לקראתם רב־חובל (כארדאר) שנטל את הפיקוד לידיו ומינה את עלי נאווכ תחתיו. מעניין שרב־חובל חדש זה ועלי נאווכ חתמו על מסמכים שגויטיין פירש כ"אישור התחייבויותיהם", אך ייתכן שאין אלה אלא שטרי מטען ראויים לשמם — תופעה המוכרת ממסעות אחרים מסוג זה. תרגום מלא של המכתב פורסם בידי גויטיין.