איגרת קהילתית בעברית, שנשלחה מעיר בארץ ישראל (לפי גויטיין ומאן) או מדמשק (לפי גיל) אל הישיבה בירושלים (לפי גיל)

תיאור

איגרת קהילתית בעברית, שנשלחה מעיר בארץ ישראל (לפי גויטיין ומאן) או מדמשק (לפי גיל) אל הישיבה בירושלים (לפי גיל) או אל פוסטאט (בהתבסס על החשבונות שבצדו האחורי). התיארוך הוא 1050–1055, על סמך הזיהוי המשוער של חיידרה וח'טיר אלמלך. לפי גויטיין, סחיטת תשלומי מס הגולגולת מראש מוכרת מתעודות הגניזה רק לגבי ארץ ישראל וברבע השני של המאה האחת־עשרה, תקופה של אנרכיה ושלטון שרירותי; לפי אחד הדיווחים, נדרש התשלום חמישה חודשים תמימים לפני ראש השנה המוסלמי שבו היה אמור להיפרע. הסיפור המובא באיגרת מרתק. השולח מתאר כי הבדואים (הערביים) השתלטו על העיר ושיתפו פעולה עם דיין, אחיינו של אבו אלסיאר(?), כדי לנתק את אספקת המים מן היהודים. בכל פעם שעלה בידי היהודים לשכנע איזה מושל ושליט להשיב את המים על כנם, התאחדו אויביהם והכחישו כי ליהודים יש זכות כלשהי במים הללו. בשנה זו עלה לשלטון שליט חדש בשם חיידרה ד'ח'ירת אלדולה (המופיע גם בתעודה מ־1031). הקהילה שיגרה שליחים למצרים כדי להשיג "כתב ונשתוואן" ובהם שלוש בקשות: (1) להשיב את אספקת המים, (2) להשיב את הזכות לשחיטה בשוק, (3) לאסור את גביית מס (הגולגולת) לפני תחילת השנה. הבקשות התקבלו וההוראה הרשמית הוצאה בידי ח'טיר אלמלך (=בנו של אליאזורי, או אליאזורי עצמו). אולם השליט "קראם והשליכם מידו" ותבע שוחד כבד בטרם ימלא איזו מן ההוראות. אויבי היהודים זעמו ומחו, אך נאלצו לסגת בבושת פנים כשהודיע להם השליט כי יהיה עליהם להשיג הוראה נגדית שתבטל את הראשונה. חרף כל זאת, דיין העיר המשיך לדרוש את מס הגולגולת חמישה חודשים לפני מועדו — 250 דינרי זהב מן הקהילה. בצדה האחורי של התעודה מופיעים חשבונות קהילתיים בכתב ערבי — ראו רישום נפרד.