מכתב מאישה בירושלים לאחיה במצרים. עברית מעורבת בכמה מונחים ביהודית-ערבית

תיאור

מכתב מאישה בירושלים לאחיה במצרים. עברית מעורבת בכמה מונחים ביהודית-ערבית. תיארוך: כפי הנראה סוף המאה החמש-עשרה או ראשית המאה השש-עשרה (לפי א' דוד); המכתב אינו נושא תאריך אך מזכיר "פרחים" (דוקטים), ובראשו קיצור הפתיחה בה. הכותבת מתלוננת באריכות רבה על אשת הנמען, גיסתה: "אני אומרת לה, 'למה אמרת שאת רוצה ללכת אליו, ועכשיו אינך רוצה ללכת?'" היא דנה במסחר בספרים וכן בלחם, בחיטה, בשעורה, בזיתים ובלימונים. מזכירה שני קלמרים (דואתין), שאחד מהם נשלח דרך קטיה (במדבר סיני). מוזכרים מכתבים מאת "הנגיד". הכותבת שבה ומתלוננת על גיסתה ועל ידידותה עם ג'והרה ועם "אלו החברות הכשפניות שלה", ובכלל זה ג'והרה ושרה הדלאלה (הסרסורית), המקללות [...]. מעט אחר כך: "והאישה שהייתה מוכרת חשיש..." (או שמא רק עשבים?). בגב המכתב מופיע מידע רב נוסף על ענייני כספים — מצבה הקשה של הכותבת, שאף הביא אותה לישיבה בכלא — וכן דברים נוספים על נשים המתקוטטות עם השולחת. היא מבקשת מאחיה שיציל אותה מ"האישה הרעה" הזו, ואף מאיצה בו לשאת אישה אחרת ("אם אלמנה — שתהיה צעירה; בתולה — עדיף"). המכתב נכתב בשליחותה בידי יום טוב בן יוסף בן עמנואל, והוא ממוען אל [...] הארון אלעודי.