מכתב מאשתו של בציר (או ליתר דיוק נציר) יצרן הפעמונים (אלג'לאג'לי) אל הנגיד דוד השני מיימוני (בן־יהושע), ובו היא מבקשת את סיועו כדי להשיב את בעלה, המתגורר בקהילת סופים, אל משפחתו ואל היהדות. בנוסף היא מבקשת תרופה עבור ילדהּ. וכך היא כותבת: "אדוננו הבטיח לקטן תרופה לאוזן, שכן הוא סובל ממנה. אין רע בכך שננסה אותה, שהרי אפילו הספר משחק בה בלי ניסיון. אלוהים ירחם!". גויטיין העלה את ההשערה שהשורה האחרונה בכתב ערבי היא הערה של הנמען הקוראת "ליום" (ליל אותו לילה), אולם השערה זו אינה סבירה; אחרי "ורחמה" מצופה הצירוף "אללה וברכאתה", והוא גם מתאים יותר למתאר הכתב [לפי אלינער־עם]. גויטיין מזהה את הנמען כדוד השני ולא כדוד הראשון על סמך האזכור של המורה הסופי "אלכוראני", שלדבריו אין ספק כי הוא זהה ליוסף אלעג'מי אלכוראני, שנפטר בקהיר בינואר 1367. מאחר שדוד השני מונה לנגיד בשנת 1355 לאחר פטירת אביו יהושע, יש לתארך מכתב זה לשנים 1355–1367. (המידע מבוסס בעיקרו על מאמרו של גויטיין על מסמך זה.)
תרגום לעברית
צד א
בשם רחום.
אל מושב אדוננו נגידנו דוד, ירום הודו ויגדל כבודו.
השפחה,
אשת בציר
אלגַ'לאגִ'לי (עושה הפעמונים),
נושקת את הארץ ומגישה כי על צווארה
שלושה ילדים, ובעלה כבר נמשך כליל אל [החיים על] ההר אצל
אל-כוראני, בהבל וריק, מקום אין בו תורה
ולא תפלה ולא זכירת השם על האמת.
כל העת הוא עולה אל ההר ומתערב עם הפֻקַרַאא' (סגפנים־מתבודדים),
שאין להם אלא חיצוניות הדת ולא פנימיותה. והשפחה
חוששת שמא יימצא שם אדם רע יוצאי(!) אותו
מן הדת ותצאי(!) אלשלשה ילדים. וכבר
הותשה השפחה מן הבדידות ומן החיפוש
אחר מזון לקטנים. ומבוקש השפחה
הוא שיצא אדוננו בעקבותיו ויטפל בו כפי דעתו
הנכונה, והשפחה אינה מבקשת ממנו
את שאין בכוחו ולא כפי דרגת עושרו הרמה.
שוליים ימניים
ואין מבוקש השפחה
אלא שיחדל מלעלות אל ההר,
ושיֵחוֹן על הקטנים.
ואם יחפוץ להתמסר לעבודת האל,
יעשה כן בבית הכנסת,
צד ב
להתמיד בתפילת שחרית, מנחה ומעריב,
ולשמוע דבר תורה, ולא יעסוק בהבלי
עולם. ועוד, שהוא לוחץ על השפחה
למכור את הבית ולפרוש מישראל
ולהתגורר בהר, וכך ייפסקו הקטנים
מלימוד התורה. אם מולאנא (אדוננו)
יורה לשפחה בעניין זה ויחייב אותה
בכך — הוא רואה את הנכון. ושלום.
ומולאנא, אללה יאריך ימיו, מנהל אקלים שלם,
ואין שאיפתו הרמה קצרה מלהניא
את הנזכר מן העלייה אל ההר, ולחייבו להתמיד ב
שוליים ימניים של צד ב
בית הכנסת ולעסוק
בפרנסת המשפחה.
וכבר הבטיח סידנא (אדוננו) לקטן
תרופה לאוזנו, שהוא סובל
ממנה. ואין רע לנסותה,
שהרי אפילו הספר משחק בה
בלי ניסיון. ורחמת
אללה וברכאתה (ורחמי אלוהים וברכותיו).
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, "A Jewish Addict to Sufism: In the Time of the Nagid David II Maimonides," The Jewish Quarterly Review 44, no. 1 (n.p.: University of Pennsylvania Press, 1953), 37–49., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.