מכתב מיוסף קולון בן פרץ, מירושלים, אל נסים ביבאס, בקהיר

תיאור

מכתב מיוסף קולון בן פרץ, מירושלים, אל נסים ביבאס, בקהיר. בעברית. תיארוך: הרבע הראשון של המאה ה-16, וכמעט בוודאות 1511 לפי אברהם דוד. הנמען שימש דיין בבית דינו של הנגיד. הכותב מבקש מן הנמען להשתדל אצל הנגיד ולהשיג עבורו הכפלה של ההספקה שלו (קצבה ללימוד תורה). שמואל אלצלאח ושמואל חלפתא זכו לאחרונה בתוספת של 2 דוקאדים לחודש, וזאת אף שאין להם, בשונה מן הכותב, אישה וילדים לפרנס. אם יטען הטוען שיש לכותב מקורות הכנסה נוספים (והוא כמדומה מודה בהכנסה כלשהי מן הגת ומן הגורן), הוא נשבע שאין לו כסף שיגיע אליו מלבד 37 דוקאדים שחייב לו אברהם בן שאנג'י, ואף הוא אינו מתכוון להשיבם בקרוב. הנגיד שולח לו כיום 24 דוקאדים בלבד בשנה, בעוד שאפילו 50 דוקאדים בשנה בקושי היו מספיקים. אלמלא נסיעה זהירה בת חודשיים לדמשק לצרכי עסקים או לגיוס תרומות, היה הכותב נאלץ למכור את כל ספריו כדי לפרוע את חובותיו. הוא נשבע שהוא מוכר את בגדיו מעל גופו כדי לקנות גמרות, שכן בנו, ברוך השם, לומד כעת מסכת תענית וכבר למד מסכת ברכות תחת רבנותו של ר' משה העיוור. אם הנגיד לא יסכים בהקדם, לא תהיה לכותב ברירה אלא לבוא בעצמו למצרים כדי להציג את עניינו, ואז — כותב יוסף בחוצפה מסוימת — יהיה על הנגיד לשלם את הוצאות הנסיעה שלו. דוד אלמצרי מאשר כי קיבל את הטרחה (?) ששלח לו הנמען. המכתב מסתיים בהמלצה על מוסר הכתב, יום טוב, שהיה תלמיד בישיבתו של ר' שמואל מסעוד. בניו של הכותב, פרץ ונתנאל, מנשקים את ידי הנגיד. על גב המסמך מופיעים כמה שרבוטים סקרניים.