עדות משפטית. המקום: פוסטאט. התאריך: כ"ו באייר א'שפ"א למניין השטרות, כלומר שנת 1070 לספירה

תיאור

עדות משפטית. המקום: פוסטאט. התאריך: כ"ו באייר א'שפ"א למניין השטרות, כלומר שנת 1070 לספירה. המסמך עוסק בגביית חוב שחב הלל בן מנשה לדיין אברהם בן נתן. לאחר כמה ישיבות של בית הדין הושגה הסכמה, אולם אברהם לא הצליח לגבות את יתרת החוב מפני שנאלץ לצאת לדרך. הוא שלח את דודו צדקה בן מבורך לגבות את היתרה, וחלק ממנה כבר נגבה בפועל. ייתכן שהצדדים חלוקים ביניהם על גובה הסכום שנותר לפירעון משום שחלק מן החוב היה הון עצמי בעסקה משותפת אחת או יותר (כֻּלּ מעאמלה), שיזם נתן אביו של אברהם. חובת פירעון החוב הזה נפלה על הלל, ובמסמך שולבה תניית קנס למקרה שלא ישלם — דבר המעיד שצדקה לא גבה בפועל את מלוא הסכום אלא חלק ממנו בצירוף התחייבות ליתרה. עם קבלת התשלום מהלל בידי צדקה, שוחרר הלל מכל התחייבות נוספת. החלק החסר של המסמך כלל ככל הנראה את סכום התשלום הזה, וכן את נוסחאות הסיום וחתימות העדים. סיבת המחלוקת עשויה להיות אי־הסכמה על הערכת שווי נכסי השותפות, או על תנאי השותפות עצמה. ליברמן מציין כי אם קשרי העסקים של אברהם עם הלל השתרעו על פני כמה שותפויות, ייתכן שהוויכוח היה על אופן חלוקת רווחי השותפות (ולא על ערכם של הרווחים). אברהם החזיק בשטר חוב (כתאב דין), עובדה המעידה כי תנאי ההלוואה המקורית להלל ואולי גם תנאי ה"מעאמלה" עצמה היו מפורטים בכתב, ובמקרה זה המחלוקת עשויה להיות על הערכת שווי נכסי השותפות.