מסמך משפטי — הסכם שותפות, לא חתום. מתוארך לשליש האמצעי של חודש אייר (השנה לא השתמרה). מקום העריכה: פוסטאט. מדובר במסמך חלופי להסכם שותפות בין אבו אלחסן מנשה בן סעדיה הכהן ובין הפרנס יוסף בן שלמה. יוסף היה בעל המסמך המקורי, אך ככל הנראה איבד אותו. המסמך כולל עדות בית דין המכריזה על תום תוקפם של תנאי השותפות וקובעת כי לשותפים אין תביעות זה כלפי זה בעקבות סיום השותפות ומתן השחרור ההדדי. משך השותפות פורט במסמך המוקדם אך אינו נזכר כאן. יוסף כנראה שימש כשותף הפעיל, ובידיו הופקדו הן מסמך השותפות עצמו והן השחרור המאוחר יותר. מבנה השותפות תואם את התיאור אצל הרמב״ם, שלפיו מחצית מן הכספים שנמסרים לשותף לצורך עסקה נחשבים להלוואה. עם זאת, החלק העליון של המסמך חסר, ובשורות הראשונות שהשתמרו יש חללים. הרווחים וההפסדים אמורים להתחלק באותו יחס — חלוקה שהמקורות התלמודיים והגאוניים מתירים רק כאשר קיימים בין השותפים גם קשרים מסחריים נוספים. (על פי ליברמן, "A Partnership Culture", עמ' 103.)
תרגום לעברית
[... הת]חייבות אחר[יות ...]
[...] הרווח וההפסד למחצה, בשווה בשווה, ומן [...]
יהיה סלף (הלוואה בלא ריבית) אצל ה[...] ייחשב לו, ומה שלא היה מוכח יהיה דברו נאמן בו כשני עדים כשרים
נאמנים. התניתי זאת לו על עצמי ברצוני [... וכתב]תי לו את השטר הזה, שיהיה בידו וביד יורשיו אחריו, עלי ועל יורשי אחרי,
אריך ושריר וקיים ומוחזק דיזכון ביה בכל בתי דינין, ל[א] כאסמכתות ולא כטופסי שטרות, אלא כמאושר וכמתוקן ביותר שקבעו רבותינו
ז"ל בכגון זה. וכל כתבי בכל כתב ולשון דיפקון למדעם ולבטולא ית שטרא דנן, בטילין אינון מעכשו קדמיכון וחשיבין כחספא בשוקא
דלית בה ממשא, ולכל בית דין דיפקון לא ליעבדון דינא מנהון. ובטילית נמי כל מודעי ותנאי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקין מגו
מודעי עד סוף כל מודעי דמסירין לי ודמסרנא על שטרא דנן כבתיקון חכמים. וקנינא מן מר ור' מנשה הכהן דנן בר מר ור' סעדיה הזקן נ"ע
לכ' מר ור' יוסף הפרנס הנאמן דנן בר מר ור' שלמה הזקן נ"ע אלקדסי, במנא דכשר למקניא ביה, בכל מה דכתיב ומפרש לעילא. ושהדותא
דא כתבנא וחתמנא ויהבנא למר ור' יוסף הפרנס דנן דליהוי בידיה לזכו ולראיה. וכך אמר לנו השיח' אבו אלחסן מר ור' מנשה הכהן דנן בר מ' ור'
סעדיה הכהן נ"ע, שהיו ביני ובין מר ור' יוסף הפרנס הנאמן דנן שותפות (שרכה) בסכום זה, בשטר כתוב מזמן מה שתאריכו קודם לתאריך שטר זה,
וסיפר לי שהוא אבד ואיננו בידו, ואם יופיע יהיה בטל, שכבר תמו העניינים בינינו בו. ושאלנו אנן שהדי דחתימין לתחתא את מר ור' יוסף הפרנס
הנאמן דנן על כך, ואמר: כן, ואבדנו אמת. והודה שכבר תמו העניינים ביניהם בו, ושלא נותרה לו בו תביעה. וקנינו אנן שהדי מן מ' ור'
יוסף הפרנס דנן בקנין גמור חמור בכלי הכשר לקנות בו, בביטול כל מודעי ותנאי, שכבר ביטל אותם מעכשיו, ושלא ייתפס בו ולא יינתן, לא הוא ולא
שום כתב שיוצג בינו ובין מ' מנשה הכהן דנן, זולת שטר זה הכתוב עתה בתאריך המצוין לעיל. ושהדותא דא כתבנא וחתמנא
דליהוי לזכו ולראיה. וזה היה בעשור האמצעי של חדש אייר מן השנה המצוינת לעיל, בפסטאט מצרים. והכל שריר ובריר וקיים.
כתיב על גיהטא: נש: וקיימין כלהון ודין קיומיהון
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Phillip Ackerman-Lieberman, "A Partnership Culture: Jewish Economic and Social Life Seen Through the Legal Documents of the Cairo Geniza" (PhD diss., Princeton University, 2007)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.